שו״ת הר״ן · חלק נ״ח סימן ג׳

תשובה (א) דברי האוסרים עיקר ואינם צריכים לחזק דעתם מכל שכן דבהדיא פרכינן בפרק אע"פ (כתובות ס:) מההיא דהיתה רדופה ללכת לבית אביה וכו' או שהיתה עקרה וההיא דנתנה בנה למניקה אלמא כי היכי דגזרו בהא גזרו בהא, והרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל שהשמיטו ההיא דריש גלותא אין ספק שדעתם הוא שאין ללמוד ממנה וכמה מעשים באו לידי בדבר זה ואסרתי ובפרט אחר הדבר הראשון באחד מן המיוחדים שבקהל גירונ"ה ואע"פי שהיה הדבר קשה הרבה לא הסכימה דעתי להתיר בשום פנים אע"פ שהיו רוצים לעשות בענין כמה מיני חיזוקים וכל מי שמבקש עילה להקל בזה אינו אלא פורץ גדרן של חכמים ולפיכך בנדון זה אם אין כאן אלא אירוסין בלבד כמו שנראה מכתבכם ראוי להפרישו ממנה אבל אין כופין אותו לגרש שאע"פ שיש מי שסובר כן כיון שבגמרא פרק החולץ (יבמות מג) לא שנינו אלא ואם נשא יוציא אין לנו אלא בנושא אביל במארס לא. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וראוי לסמוך עליו אבל אם נשאה כופין אותו לגרש. וכתבתי זה מפני שאע"פ שבכתבך לא הוזכר אלא לשון אירוסין מצד אחר באתני זאת השאלה בעצמה וכתוב בה כלשון הזה לקח לו עשרה אנשים וקדשה בפניהם ולקחה לו לאשה, ולא ידעתי אם בא זה הלשון בדקדוק לפי שבאותה שאלה עצמה הוזכר אחר כך לשון אירוסין ואעפ"כ אמרתי להשיב על כל דבר ודבר: