החכם הנכבד נר"ו כתבת עתה מקרוב עבר אדם אחד ואירס מינקת חבירו שנתארמלה ונתנה האשה ההיא הולד ההוא למניקה ובשבועה ונתחזק והביא המארס ההוא שהרשב"א ז"ל השיב בתשובה שמקצת רבותיו מתירין כעין דבי ריש גלותא ויש מקילין בדבריו ואחרים אומרים שנראה שדעת האלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל דלא ילפינן מינה שהרי השמיטוה ושכן כתב הרא"ש ז"ל וכן בתוספות דכיון דחזינן דר' מאיר אסר קטנה אטו גדולה באיסור הבחנה הכא נמי גזרו נתנה בנה למניקה דלא הדרא אטו הדרא והא דשריא דבי ריש גלותא משום דידוע לכל דלא הדרא אבל בעלמא אתי לאיחלופי:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.