ועוד שנראה לכאורה מלשון רש"י ז"ל בפרק בכל מערבין (ערובין מ) גבי ההיא דליטעמיה לינוקא שאם יברך ולא יטעום, לא הוא ולא אחר שאין בה איסור ברכת, לבטלה אלא גנאי הוא לכוס של ברכה שלא יטעמוהו וא"כ סגי לן בטעימת כל דהו מאן דהו אפילו תינוק בן ח' ימים. אלא א"כ נאמר שאין דעת רש"י ז"ל במה שהזכיר גנאי בלחוד רק בשלא יטעום המברך שהכוס בידו לשתות לאלתר ובטעימת זולתו הוא הגנאי אבל אם יברכו ולא יטעום שום אדם בברכה זו עבירה היא בידו וצריך ליזהר עליה שיטעום הוא או אחר שהגיע לחנוך שיוכל לברך ברכת הנהנין עליו. וכי תימא הרי מביאין כוס שבירכו בבית הכנסת ליולדת וא"כ לא הויא ברכה לבטלה ואין עבירה ביד המברך אדרבה הוסיף על חטאתו פשע שגרם ליולדת מעילה שנהנית בלא ברכה שאין הברכה הנעשית בבית אחר רחוק ממנה מבוי או מבואות ולא שמעה מועילה כלום בשתייה וא"כ למה תועיל שתייתה בלא ברכה למברך:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.