עוד כתבת (א) מוהל שמל בבית הכנסת ובירך על הכוס בפה"ג ואשר קדש וכו' והטעים לתינוק הנימול בן שמונת ימים אם צריך שיטעום המוהל או תינוק שהגיע לחינוך כדי שלא תהא ברכה לבטלה או נאמר שטעימת התינוק הגמול פוטרתו כדאמרינן בעלמא ליטעמיה לינוקא ולא מפלגי בין קטן שהגיע לחינוך לקטן בן יומו ויכול אדם לברך ברכת הנהנין על הקטנים כדאמרינן פורס אדם לבניו ולבני ביתו הקטנים וכו' וכי תימא דהתם דוקא בקטנים שהגיעו לחינוך כדמסיים עלה בברייתא כדי לחנכן במצות וכיון שכן פשיטא לן שאינו רשאי לברך המוציא ולא בפה"ג בשביל תינוק בן שמונת ימים אלא א"כ אוכל ושותה עמהן אפילו הכי איכא למימר דהכא שאני שהיא ברכת המצוה שעשה ר"ל המילה והיא ברכת אשר קידש שכן בטעימת התינוק הנימול סגי דכיון שפורס בשביל התינוק שנתחייב לחינוך כ"ש בשביל זה שהגיע לחיוב מצוה זו ועליה נתקנה ברכת אשר קידש על היין שנוכל לברך על הכוס בטעימתו בלבד:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.