שו״ת הר״ן · חלק נ״א סימן ו׳

ועכשיו אני חוזר לנדון שלפנינו, ויראה לי (ג) דבכי ה"ג חל הנדר מיקרי ורשאי חכם להתיר לפי שדעתי נוטה לדברי האומרים דכי אמרינן דאין חכם מתיר אלא א"כ חל הנדר ה"מ בתולה נדרו באם דפלוגתייהו דר' נתן ורבנן בסוף נדרים בקונם שאיני נהנית לך אם אני עושה ע"פ רבא וע"פ אביך וכן נמי קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו וכל מאי דשקלינן וטרינן בענין חל הנדר בסוף נדרים כה"ג הוא דלא מיקרי חל הנדר שאין חכם מתיר אבל תולה נדרו בימים אע"פ שעדיין לא הגיע זמן נדרו אפילו הכי חל הנדר מיקרי דנדרא מיהא השתא חייל אלא שהוא מחוסר זמן (ד) ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות שבועות דאפילו תולה נדרו בימים כל שלא הגיע זמן לא מיקרי חל הנדר אין דבריו נראין דאי איתא אי אפשר דלא משתמיט תנא למנקט דאין חכם מתיר אפילו בכי האי גוונא דהוי רבותא טפי ומיהו אפי' לדברי הרמב"ם ז"ל אפשר לומר דבנדון זה חל הנדר מיקרי לפי שכיון שנשבע שלא יהא שבת הבאה תוך עיר פירפינייא"ן יש בכלל שבועתו שיצא משם קודם השבת (ה) וזה תלוי במחלוקתם של ראשונים בהא דריש פסחים (דף ד:) דאמרינן התם דכולי עלמא מיהת חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנ"ל אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד לרבות ליל ארבעה עשר לביעור ופירש"י ז"ל דהכי קאמר (ו) תרי קראי כתיבי דקשו אהדדי דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם דמשמע דכולהו שבעה לא ימצא וכיון שכן מיחיוב לבעוריה מקמי הכי וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור ואי ראשון דהנך שבעה קאמר קשו אהדדי דהא בצרא לה ההיא שעתא דהשבתה מהני שבעת ימים דאזהר רחמנא דבכולהו שאור לא ימצא בבתיכם ומשום הכי מסקינן דהאי ראשון על כרחין לאו ראשון דשבעת ימים קאמר אלא ראשון שהוא קודם להן דהיינו ארבעה עשר, זהו תורף פירושו של רש"י ז"ל. ולפי דבריו למדנו בנדון שלפנינו שזה שנשבע שלא יהא שבת הבאה בתוך עיר פירפינייא"ן מכלל שבועתו הוא מחוייב שיצא מעיר פירפינייא"ן קודם השבת שכשם שאתה אומר דמכלל קרא דשבעת ימים שאור לא ימצא משמע שצריך להשביתו קודם לכן הכי נמי מכלל שבועתו הוא מחוייב לצאת קודם השבת מפירפינייא"ן ולפיכך ערב שבת עם חשיכה חל הנדר מיקרי: