שו״ת הר״ן · חלק ה׳ סימן ב׳

וכתיבת לשון הר' יעקב מדמשק הוא זה. ומצאנו כתוב בשם רבינו האי גאון ז"ל שהדבש השנוי במשנת אין מעמידין. ואלו מותרים באכילה חלב שחלבו נכרי וישראל רואהו והדבש ודבדבניות שזה הדבש הוא הדב"ס שנעשה מיין מדשני להו בהדדי תרוייהו דבש ודבדבניות ומה דבדבניות מן היין אף הדבש דבש ענבים ע"כ. ואנו מצאנו ראיות הרבה בתלמוד לדבריו ואין לתפוש עלינו על שאנו מביאים ראיה מטהרה על המאכלות שהרי רבותינו ע"ה דנין ומדמין דבר לדבר כמו ששנינו בפ' כל הגט (גיטין לא) המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהם מעשר שני מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים ואם אבדו הרי זה חושש עליהן מעת לעת. ואמרינן בגמרא חלוקים עליו חבריו על רבי אליעזר דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות. הרי נתברר שדנים ומדמים מענין לענין. ומצינו דברים רבים הולכים אחר הכוונה והמחשבה בהרבה מקומות בתלמוד בפ"ק דסוכה (דף יט) מחצלת של קנים גדולה עשאה לשכיבה וכו', והרי אין בין זו לזו רק המחשבה, וכן טבעת אדם מקבלת טומאה וטבעת בהמה אינה מקבלת טומאה, ואין ביניהם הפרש רק המחשבה וכן כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ורבים בענין טומאה כאלה המחשבה בהם עיקר. וכן מוכרי כסות מוכר כדרכן ובלבד שלא יתכוונו וכו'. וכן בהנאה הבאה לאדם ב"ד עשו עיקר היכא דקא מכוין, ונכרי שהדליק את האור באגם והאי נכרי דחריך רישא הכל הולך אחר הכוונה בכל עניינים אלו עיקר הנכרים שעושים הדב"ס מענבים אין כונתם ליין רק לדב"ס ומחשבתם מסלקת כל איסור ולעולם זה לא נקרא יין רק דב"ס שמו וקיימא לן כרבא דאמר בפ' השוכר (טו) בתר שמים אזלינן בפלוגתא דידיה עם אביי בחמרא חדתא וענבי וחלא דחמרא וחלא דשכרא וכו' כדאיתא התם. ועוד כי התלמוד לא הוצרך להתיר רק מה שיעלה על לב שיהיה בו איסור ודבש דבורים מה חשש איסור יש בו אבל בשביל שמבשלים אותו להוציא השעוה אין זה בישול כי הכוונה להוציא השעוה לבד והוי ליה כהאי נכרי דחריך רישא דשרי למיכל מריש אודניה, והמשנה לא דברה רק בזה הדבש שצריך בשול גדול והיינו דאמרינן בגמרא למאי ניחוש לה אי משום בשולי נכרים נאכל כמות שהוא חי הוא ובודאי לא אמר על דבש דבורים אלא על דבש ענבים וכחא דהיתרא עדיף ולא די לנו במה שאסרה תורה רק שנבוא להוסיף עליהן. אלו הן דברי הר' יעקב ז"ל. ועתה הוסיפו עליהן המתחכמים היום שמצאו סעד לדבריו שהרי בכל הקרבנות כתב הר"ם ז"ל שמחשבה פוסלת בהם ובחלה שהיא כמותה מחשבה מועלת שהרי עיסת הכלבים פטורה מן החלה ואפילו היא מסולת נקיה. ועוד בדבר חמור מזה מחשבת העכו"ם עיקר שהרי מחשבת אחשורוש שהיה מתכוין להנאתו באסתר ופטר אסתר מליהרג קודם שתשמע אליו ואע"ג דעניינא הוה בפרהסיא כדמפורש פרק בן סורר ומורה (סנהדרין עד), ע"כ דברי המתירין: