שו״ת הר״ן · חלק מ״ט סימן ו׳

וכן מה שכתבת שכתב הרב ר' מאיר בתשובה בשם רבי חננאל דכי טהר ר' יוסי דוקא לטהרות הוא שטהר אבל כל לבעלה מודה לרבי מאיר, אין אלו אלא דברי נביאות ואין להם על מה שיסמוכו ולאו רבנא חננאל ז"ל חתים עלה. ואני אומר עוד דאפילו לרבי מאיר אתתא שריא שכבר כתבתי דלמיעוטא דלא שכיח לא חייש רבי מאיר והא ודאי מיעוטא דמיעוטא ודלא שכיח הוא משום דכי חייש ר' מאיר למיעוטא ה"מ כשיוצא עם מימי רגלים כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור אבל כאן שאינו יוצא אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות ובשעת וסתה היא רואה דם כשאר נשים היאך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצאי ממנה כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דלא שכיח הוא כלל דאפילו רבי מאיר לא חייש ליה. ועוד שהרי שנינו בפ' תינוקת (נדה סו.) (ז) ברואה דם מחמת תשמיש שבודקת עצמה בשפופרת ובתוכה מכחול ומוך על ראשו נמצא דם על ראשו בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין. ואע"פ שהראב"ד ז"ל כתב שעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה זו ואין סומכין עליה ועוד שאפילו בידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל דם טיפה כחרדל לישב שבעה נקיים בין בא מן המקור בין בא מן הצדדין. אעפ"כ מודה הרב ז"ל שאם בדקה עצמה ומצאה טהור טהורה. וכן הרב אלפסי ז"ל שהביאה בהלכות נראה שדעתו לנהוג בה בזמן הזה ואע"פ שגזרו בנות ישראל על כל דם היינו לפי שאינן יודעות מאיזה מקום הדם בא אם מן המקור אם מן הצדדין אבל היכא דאתא ודאי מן הצדדין טהורה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בהלכותיו ואשה זו כבר נבדקה על ידי נשים בקיאות על הדרך שכתבת ובדיקה טובה הוא. ועוד שכבר שנינו שאם יש לה מכה תולה במכתה ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בהלכותיו שעכשיו אין תולין במכה שאין לך מכה גדולה ממכת בתולים ואפי' הכי חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש: