תשובה אתתא שריא וכדי שתעמוד על בירורו של דבר ראיתי לפרש הסוגיא שבריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה וראתה (נדה נט.) לפי שצריכה באור. תנן במתניתין (א) האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ובודאי דמשום הכי מטמא ר' מאיר בעומדת ומטהר ביושבת משום דעומדת כיון דדחיק לה עלמא עד שאינה יכולה להמתין ולישב כדרכה איכא למימר דהדור מי רגלים למקור ואייתי דם מה שאין כן ביושבת וכיון שכן מאי מתמהינן בגמרא ומ"ש עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתו דם והא שפיר איכא לאפלוגי בין עומדת ליושבת וכיון דחזינן דר' יוסי מטהר אפילו בעומדת אמאי מתמהינן אר' מאיר היכי מטהר יושבת. ומאי מתמהינן תו ואמרינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ואמאי מהדרינן ופרכינן כר' מאיר אמאי לא מחמיר טפי וניחא לן בכל מאי דמיקל ר' יוסי טפי מיניה אלא הכי פירושא דסוגיא דקים להו לרבנן שאין דרך דם במקור לצאת עם מימי רגלים ור' מאיר נמי מודה בהכי והיינו טעמיה דר' יוסי דמטהר בכל ענין אלא מיהו משום דר' מאיר חייש למיעוטא קאמר דאם עומדת דדחיק לה עלמא איכא למיחש דהדור מי רגלים למקור ואייתו דם ולמיעוטא כי האי חיישינן אבל יושבת דלא דחיק לה עלמא טהורה דכי ה"ב מיעוטא דלא שכיח הוא ואפילו ר' מאיר לא חייש לה כדאיתא בפ' בנות כותיים ור' יוסי מטהר בכל ענין משום דלא חייש למיעוטא ומשום הכי ניחא ליה בדר' יוסי ולא פרכינן אליביה כלל אבל לר' מאיר הוא דמתמהינן דכיון דחייש למיעוטא ומשום הכי מטמא בעומדת ביושבת נמי כשאינה מזנקת אלא שותתת הוה ליה למיחש שמתוך שהעמידה מי רגליה כל כך עד שאינה יכולה לזנק הדור מי רגלים למקור ואייתו דם והיכי פסיק ותני אם יושבת טהורה. ומהדרינן דאי בשותתת ה"נ אלא דמתניתין במזנקת וכיון שזינקה ודאי שלא העמידה מי רגליה כל כך שאילו כן לא היתה יכולה לזנק וכיון שאין דרכו של דם המקור לצאת עם מי רגלים לא חיישינן דהביא דמיעוטא דלא שכיח הוא ואפילו ר' מאיר לא חייש לה ומקשינן תו לרבי מאיר דנהי דליכא למיחש שעם זינוקה בא הדם דכל כה"ג מיעוטא דלא שכיח הוא אכתי ניחוש דדלמא בתר דתמו מיא אתא דם ומפרקינן אמר ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכו' ומתניתא הכי קתני עומדת טמאה דכיון דר' מאיר חייש למיעוטא ובעומדת ליכא למיקם אבירורא דמילתא חיישינן אבל יושבת איכא למיקם אקושטא דמילתא ואיכא גוונא דטהורה ונמצא שכל שקלא וטריא זו לר"מ איתמר ולא לר' יוסי:
שו״ת הר״ן · חלק מ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.