שו״ת הר״ן · חלק מ״ז סימן ט׳

(ד) ובודאי' לפי שמוטל על הכל כדי להוציא הדין לאמתו לא לפי שורת הדין לבד אלא לעמוד על אמיתן של דברים שלפי זה ראוי לב"ד לדרוש ולחקור העד הראשון למה אמר בתחלה שהיא זקוקה ליבם ואם נתן אמתלא לדבריו על הדרך שכתבתי פשיטא דסגי ולא עוד אלא אפילו אמר מבודה אני הייתי שלא הייתי חושש לדברי כיון שהיה חוץ לב"ד סגי ולא מיקרי חוזר ומגיד מן הראיה שכתבתי ונמצא לפי זה שאין לפסול העד הראשון שהתיר משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני שהעיד שהיה שמו בישראל אברהם והוכחש בזה במעשה ב"ד שנעשה בפירפינייא"ן שהעידו בו שני עדים שהיה שמו בישראל שמואל או אם יש לצו לחוש לשני אחים שהיה שם האחד שמואל ושם השני אברהם. ומסתברא דלהכי ליכא למיחש לפי שאני רואה בדברי כל העדים שהיו מכירים בעלה של זו שהיה שמו משם דקשטרי"ש שכלם העידו שהיה לו אח מאב ונראה מדברי כולם הבקיאים בו ומכירין אותו שלא היה כי אם אח אחד. (ה) וכי תימא אפילו הכי ליכא למסמך אהך סהדא דמ"מ הא אתכחש שהעיד שהיה שמו אברהם ואלו העידו שהיה שמו שמואל אפילו הכי מסתברא לי דלא מיפסיל הך סהדא משום דקי"ל דלא בעינן בעדות נשים דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמי וכדאיתא בסוף יבמות (דף קכב) וכיון שכן מסתברא דעדים המוכחשים בבדיקות בעדות נשים כשרין כשם שכשרין בדיני ממונות כדאמרינן בפרק זה בורר בסנהדרין (דף ל) עדים (ו) המכחישים זה את זה בבדיקות בעדות נשים כשרין בשם שכשרין בדיני ממונות ומסקינן התם אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן והכא נמי כיון שכל העדים מסכימים שלא היה למשה דקשטרי"ש זה אלא אח אחד אף על פי שזה אמר שהיה שמו אברהם ואלו אמרו שהיה שמו שמואל אין זו הכחשה פוסלת. נמצא עכשיו שאין לפסול העד הראשון לא מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא מטעם הכחשת שמו של יבם: