ועוד שקרוב אני לומר דאם איתא דלאחר כדי דבור אין בטולו מועיל אך תוך כדי דבור אינו יכול לבטל דהא אסיקנא בפ' בתרא דנדרים (דף פז) והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש ואע"פ שרבינו שמואל פירש בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קסא) מקדש לחומרא שאם קדש את האשה וסתר בתוך כדי דבור בו מקודשת ואינה מקודשת אין לשון הגמ' מוכיח כן. ואף דברי הראשונים אינם כן שהרי הרמב"ם ז"ל כתב פרק ששי מהלכות אישות המקדש את האשה וחזר בה הוא או היא אע"פ שחזרו בתוך כדי דבור אין חזרתם כלום והרי היא מקודשת אלמא בין לקולא בין לחומרא אמרו דתוך כדי דבור דקדושין וגירושין לאו כדבור דמי אלא ודאי אין שום תקנה בעולם שלא יוכל הבעל לבטל לאחר מיכן שליח להולכה שלו ולפיכך כתבו הראשונים ז"ל להשביעו בכך כמו שכתוב בספר התרומה ולא מצאו תקנה אחרת בדבר:
שו״ת הר״ן · חלק מ״ג סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.