ועוד שאיני מוצא בשום מקום בשום ענין בעולם (ח) שיכול אדם לבטל בענין שלא יוכל אח"כ לבטל שליחותו, שזה הבטול שעושה מתחלה אין לו לא ידים ולא רגלים ואינו דומה לבטול המודעות כלל לפי שהמודעות ומודעי מודעות כלם עניינם בטענת אונס וזה שאינו מתרצה שגם אם וגרש או מבטל מודעא לא יעשה כן מלבו ולפיכך כשמבטל אחר כן מודעתו הרי הוא כמעיד על עצמו שנסתלק האונס לגמרי ושהוא מתרצה בדבר אבל היאך אפשר שיוכל אדם לסלק כחו מחמת שום בטול שיעשה עכשיו שלא יוכל אח"כ לבטל שליחותו זה איני מוצא לו מקום ולא ענין. והיינו דאמר רב יהודה לסהדי דגיטא דחתניה דר' ירמיה ביראה דאשקליה בעל כרחיה דליתבו קירא באודנייהו כדי שלא ישמעו הבטול ואם איתא יבטל כל בטול שיעשה ולא היו צריכים לאותובי מידי באודנייהו ומה שכתב מורנו שהיה מתיירא פן יחזור בו תוך כדי דבור דאמרינן תוך כדי דבור כדבור דמי, תמהני וכי רב' יהודה שהית מעשהו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ושיבטל כל מודעא שבכל הביטין המעושין צריך כן כדמוכח בפרק משקלי עלי (ערכין כא:) וכי לא היה יכול לעמוד על גביו עד שיעבור שיעור כדי דבור כדי שלא יהא צריך למימר לעדים אחר כן לאותובי קירא באודניהו:
שו״ת הר״ן · חלק מ״ג סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.