תשובה (א) אם נתברר ששמעון הלוה לראובן מנה לעלוי ח' פשוטין ללטרא לחדש כמו שכתבת ולערבון ההלואה הקנה לו אותו עסק ומסר משכונות בידו הרי זו רבית קצוצה ואין מכירת העסק ולא מכירת המשכונות מוציאתו מידי רבית של תורה שכיון שכך התנה עמו מוכר דאי מתרמו ליה זוזי דליהדר ליה העסק והמשכונות סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה ואינה אלא הלואה. דגרסינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סז) ההיא אתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבי אזל זבן לה אמר ליה אי מתרמו לי זוזי מהדרת לה ניהלי אמר ליה אנת ונוולא אחי אמר דבה בר בר הונא כל אנת ונוולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה ארעא הדרא פירי מאי רבית קצוצה הוי ויוצא בדיינים או דלמא כאבק רבית ואינה יוצאה בדיינין ואסיקנא דרבית קצוצה היא דאמר רב פפא עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה ב"ר הונא אלמא כל היכא דמתני לוקח עם המוכר דאי הוו ליה זוזי להדר זביניה לא אמרין דזבינא הוי עד ההיא שעתא דפריק ליה וכי פריק ליה לוקח הוא דקא זבין למוכר דאי אמרינן הכי אמאי חשיב ואפיק פירי אלא ש"מ דכל כה"ג לאו זבינא נינהו אלא הלואה וכ"ש בנדון שלפנינו שעיקרו הלואה היה כיון שאילו היה לוה פורע מעותיו לאלתר היה מלוה מחזיר לו שטרי העסק והמשכונות הרי זו הלואה גמורה וכל העלוי אינו אלא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין:
שו״ת הר״ן · חלק מ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.