וראיה לדבר מדאמרינן בריש פרק האיש מקדש (קידושין מא) אלא כי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא בשלותה מתקדשת בה מיבעיא אמר רב יוסף מצוה בה יותר מבשלוחה כי הא דרב ספרא מחרך רישא רבא מלח שיבוטא וזו ראיה ברורה שהאשה כשהיא מתקדשת מצוה קא עבדא וגם הר"ר יום טוב ז"ל אינו חולק על זה שאע"פ שכתב בסוף תשובתו זה לשונו, וידוע הוא כי זו אין עליה מצוה לינשא עד שיאמר שאין שבועתה חלה לבטל את המצוה ע"כ דבריו, (ד) לא בא לומר אלא שאין מצוה זו מפורשת כל כך שלא תהיה שבועה חלה עליה שהדין כך הוא שכל שהיא מצוה מפורשת מן התורה אין שבועה חלה לבטלה אבל מה שהוא מדרש חכמים שאינו מפורש בתורה שבועה חלה עליו. וזה ימים שזה הדבר חידשתי ומצאתי לי סעד בדברי הרמב"ן ז"ל והארכתי בזה במקומו בפרק שבועות שתים בתרא ולא אאריך כאן שאינו מעיקרה של שאלה אבל מ"מ הרב יום טוב ז"ל כך רצה לומר שאין מצות נשואין זו של אשה כדאי שלא תהא שבועה חלה לבטלה. והוא אמת וכמו שכתבתי. אבל לא בא הרב ז"ל לומר שלא תהא האשה עושה מצוה כשהיא מתקדשת ונשאת:
שו״ת הר״ן · חלק ל״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.