שו״ת הר״ן · חלק ל״א סימן ז׳

אבל בא בכתבך ענין שצריך לחוש לו יותר, שכתבת שנמצא שטר מתנה שעשה אנשלמה הנזכר לבנו הנזכר מבתים שהיו לו (ו) ולפי זה אם זכה אותו קטן באותן בתים הוה ליה נזקקין בנכסי יתומים בודאי וכוון שמתה אשה זו בטל חינה והויא לה כשאר חוב דעלמא דאין ב"ד נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו. אף בזה אכתוב דעתי, על כל הצדדים לא נתברר לי מתוך כתבך אם קטן זה זכה במתנה זו כלומר שזכו אחרים בשבילו או הוא כשטרי מתנות שלפעמים האב כותב לבניו ומעכבן בידו (ז) וא"כ נראה לי שאע"פ שיש בה קנין לא זכה בה קטן זה, שאע"פ שאין דעתי מכרעת יש לי ראיות ברורות לדברי הראשונים ז"ל שאמרו שאפילו לשטרי הקנאה בעינא דלימטי שטרא לידיה ולפיכך כל שאין השטר בא לידי המקבל או שאין העדים תופשים אותו לגמרי בעדו לא זכה בו מקבל, וכן דעת רבינו חננאל ורב אלפסי והרמב"ם ז"ל ואע"פ שיש חולקין בזה לא נתחוורו דבריהם, ולפיכך אם לא זכה קטן במתנה זו לא הוו נכסי יתומים אלא נכסי אביו כמו שביארנו ואין נמנעין מליזקק להם מפני חשש שמועה שמת לבד כאשר אמרנו, אבל אם זכה קטן במתנה זו הרי אלו נכסי יתומים בודאי ואין ספק שכיון שמתה אשה זו בטל חינה (ח) והוה ליה נדון זה כשאר חוב דעלמא שאין נזקקין בו לנכסי יתומים (ט) ואעפ"כ כבר הורה זקן הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה שכל היכא שהבעל חוב רוצה לעשות הנחה מחובו ואפי' מעט נזקקין ומוכח ליה מההיא דערכין (דף כב) דשטר שיש בו רבית. ואע"פ שיש לדון אחר דבריו ז"ל אם הדבר כן וא כאשר בא בכתבך שהקרובים מבקשים את זה מצד תועלת הקטן אף הב"ד נראה בעיניהם שכך הוא ואתה רוצה לעשות אי זו הנחה מהכתובה דעתי מסכמת שבכיוצא בזה נזקקין ומגבין. ומכל מקום צריכין הם להעמיד אפוטרופא לקטן לפי שעה כדאמרינן בערכין בפ' שום היתומים (דף כג) ואי מזדקקין מוקמינן אפוטרופא ורשאין הם בכך ואין בדבר זה ספיקא כלל