ולענין מה שבקשת לעמוד על דעתי בסיחת מומר לפי תומו לדעת הרב אלפסי והר"ם ז"ל שכתבו דפסול לעדות בעבירות דאורייתא (ו) נאמן להשיא אשה במסל"ת דלא גרע מנכרי אי איכא לאיפלוגי דבין מומר לע"ז ולכל התורה לפסול בעבירה אחת או לא: דע שלפי דעתי אין לחלק בזה כלל לפי שאם היינו חוששין לומר שמומר זה מתוך שהוא בקי שהאשה נתרת בענין זה הוא אומר כך שיהא נראה לנו שיהיה מסל"ת והוא אינו כך אלא מתכוין להעיד ומטעם זה נאמר דמומר גרע מנכרי א"כ אף בפסול לעדות בעבירה אחת נחוש לכך שכיון שהוא פסול לעדות נחוש שמא נתכוין להעיד הוא ואין עדותו עדות וכיון שלמדנו הרב אלפסי ז"ל שאין אנו חוששין לכך אלא אנו תופסים דבריו כפשוטן שהוא מסל"ת אף במומר לכל התורה יש לנו לומר כן שאנו מאמינים ששניהם מסיחים לפ"ת. ואף לרשב"א ז"ל ראיתי בתשובה מעשה אחד שבא לפניו מישראל מומר מסל"ת שמת פלוני והוזכרה שם סברת הרב אלפסי זכרונו לברכה כי לפי שהוא תופס בפשיטות דברי הרב אלפסי ז"ל אין חלוק בין פסול לעבירה אחת לישראל מומר. ומכל מקום יש שחלקו על הרב אלפסי ז"ל:
שו״ת הר״ן · חלק ג׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.