שו״ת הר״ן · חלק ג׳ סימן ד׳

(נ) וכבר ידעתי שיש חולקים על דברי הרב אלפסי ז"ל וסוברין דעד אחד במלחמה אע"פ שלא אמר קברתיו נאמן. וטעמייהו משום דבעיין בעד אחד במלחמה ליתא משום דחיישינן דעד אמר בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר הכא נמי לא משקר או דלמא משום דהיא דייקא ומינסבא אבל לא יאמר עד אחד לעולם בדדמי משום הכי מספקא לן. הילכך כיון דחזינן בעובדא דדגלת דעד אחד נאמן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא גופא דייקא דהא במים לא דייקינן דמים כמלחמה דמו. אלא ע"כ טעמא דעד אחד משום דמהימן הוא וכיון דמהימן אפי' בשאינו אומר קברתיו סגי דלא חיישינן דאמר בדדמי. זהו טעמם של בעלי סברא זו, ובודאי שדברים נכונים הם וקרובים אל הדעת. אבל מאחר שהרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפי' לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור אשת איש כנגדם וכ"ש שר"ח ז"ל מחמיר בדבר יותר דלדידיה אפילו באומר קברתיו לא סגי וכמו שכתבתי הילכך בנדון זה אין לסמוך על דבריו של אותו מומר שהגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר דכיון דאפילו בעד אחד גמור בעינן דאמר וקברתיו כ"ש בנכרי מסל"ת ומ"מ הוו זהירין בדבר (ד) דלאו דבעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים שאין לספק בהן דאמר בדדמי סגי כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו הדברים וכדאמרינן בפ' האשה שלום (דף קטו) כגון דאמה אסקינהו קמן דחזינהו לאלתר וכו' וכבר יצא בכיוצא בזה להיתר במעשה שאירע בענין המר והנמהר אשר קרה לקהל טריג"ה והותרה אשה להנשא בעדות כיוצא בזה על ידי חברינו אבל מ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זו כדי שלא יהא בו שום צד דאיכא למימר דאמר בדדמי, ולפיכך אתם היודעים איך היו דברי אותו מומר מסל"ת דאמר שמת אותו פלוני המומר התישבו בדבר כי לכם המשפט: