שו״ת הר״ן · חלק ג׳ סימן ב׳

תשובה זו האשה חזרתי על כל צדדיה ועדיין לא מצאתי לה צד היתר לפי שאין לסמוך על מה שהעיד אותו ישראל מומר מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעת הדבר. משום (א) דעד המעיד שמת פלוני' בשעת הדבר לא מהימן עד דאמר מת וקברתיו לפי דעת הרב אלפסי ז"ל שכתב דהך בעיא דאיבעיא בפרק האשה (יבמות קטו) עד אחד במלחמה מהו דאע"ג דלא איפשיטא בדוכתה איפשיטא לה מההוא עובדא דדגלת דבפרק האשה בתרא (יבמות קכא) דבמים עד אחד מהימן אף במלחמה כן, וסובר הרב ז"ל דכיון דלא איפשיטא לן אלא מההוא עובדא דוקא כי ההוא עובדא דליכא למימר דאמר' בדדמי' דהא אסקוהו אגשרא דשביסתנא וכדאיתא התם ודכוותיה נמי בעד אחד במלחמה דוקא באומר מת וקברתיו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק בתרא מהל' גירושין עד אחד אומר שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו וכו' דסבירא להו ז"ל דכי היכי דבאשה עצמה חיישינן דאמרה בדדמי כל היכא דאיכא למיחש כדאיתא בריש פרק האשה שלום (יבמות קיד) הכי נמי בעד אחד. וכיון דחזינן דבעד אחד חיישינן דאמר בדדמי כדחיישינן באשה גופה עד אחד שמעיד מת פלוני בדבר לא מהימן דחיישינן דלמא בדדמי כדחיישינן באשה גופה וכדאמרינן התם בריש פרק האשה שלום דבר אמרי לה הרי היא כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה אמרי לה הרי הוא כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכה דאמרי אינשי שב שנין הוה מותנא ואיניש בלא זמניה לא אזיל. וכיון דלא אפשיטא בגמרא נקטינן לחומרא (ב) שכן דרך הגאונים בכל מקום לפסוק בשני לשונות להחמיר בשל תורה ואפילו היכא דלשון אחרון לקולא הוא. וכן פסק בזה הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות גירושין שכתב היה דבר בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת וכו'. וכיון דלגבי אשה עצמה נקטינן דדבר הרי הוא כמלחמה הכי נמי לגבי עד אחד הלכך עד דאמר וקברתיו לא מהימן: