שו״ת הר״ן · חלק כ״ז סימן ו׳

(ח) אבל מפני שעניני נדרים ואיסורים הוא דבר חמור מאד זאת עצתי שתתיישבו בדבר (ט) ושישלחו חכמי העיר וחשוביה בעד אותו ראובן וידברו על לבו שיסכים באותו זיווג ולא יהיה לו הדבר לפוקה ולמכשול עון ואם לא יתרצה ראובן לדבריהם מה שאין ראוי לבעל ברית, יראו אם תתן האשה הזאת אליו הסך שהוא רוצה אם יהיה אפשר שיעשה אותו זיווג ואם לא יהא אפשר יעיינו עוד אם תמצא זיווג אחר הגון כגון זה שיהא כוח המקום נוחה הימנו בכל הצדדים והענינים שראוי לכשרים לדקדק ולעיין בהם בעניני הזיווג, ואם ימצאו שאם תצטרך לתת אותו סך לראובן שהזיווג הזה המדובר לא יבא אל הפועל ושלא תמצא ג"כ מזומן לפי ראות עיניהם נאה כמוהו, בכענין זה דעתי מסכמת שתשאל על נדרה בפני ראובן גם אם ימחה בדבר ואם לא ירצה לבוא שיודיעו אותו משום דאמרינן המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו ואחרי כן לרווחא דמלתא תתקדש זאת האשה בשטר, לפי שקרוב אני לומר שאיך חל איסור כלל על קדושי שטר דהא אמרינן בפרק המביא תניין (גיטין כ) לענין גיטין (י) כתבו על איסורי הנאה כשר ושטר של קדושין מגיטין ילפינן לה וכדאיתא פ"ק דקדושין (דף ה) מדכתיב ויצאה והיתה דאיתקש הויה ליציאה וכיון דשטר של גט אינו נפסל משום אסורי הנאה כך נראין הדברים בשטר של קדושין וכ"ש שאין פקפוק בדבר בנידון זה לאחר שתהא נשאלת על נדרה כי גם בקדושי כסף קרוב אני להתיר אלא מפני שעניניהם של נדרים חמורים מאד חזרתי על הדרך שהוא יותר מרווח: