(א) תשובה לאותו דבר שאין חשוד בו אין ספק שהוא נאמן אלא א"כ הוא מומר לע"ג או לחלל שבתות בפרהסיא שהוא כמומר לכל התורה כולה וכדאיתא פר"ק דחולין (דף ה) אבל להעיד חשוד באותו דבר שהוא בו חשוד לאחרים כמו (ב) מי שהוא חשוד לאכול נבלות לתיאבון שיעיד לאחרים שבשר זה של שחוטה הוא בדבר זה נחלקו רשב"ג אומר נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר"מ אומר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו (ג) וקי"ל כרשב"ג וכדאמרינן בפרק בתרא דיומא הלכה כרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו או דלמא הלכה כרשב"ג דאמר נאמן על של חבירו ולא על של עצמו ופשיט ליה הלכה כרשב"ג דנאמן על של חבירו ולא על של עצמו, הלכך ישראל חשוד בעבירה מן העבירות מעיד לאחרים לאותו דבר כל זמן שאינו נוגע בשום הנאה לעצמו באותו עדות (ד) וכל זה בחשוד בעבירה מן העבירות לתיאבון אבל המומר להכעיס וכן המינים והאפיקורסים פסולין להעיד:
שו״ת הר״ן · חלק כ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.