שו״ת הר״ן · חלק כ״ב סימן ב׳

(א) תשובה מחלוקת ישנה בין הראשונים אם כותבים אגרת מרד על שומרת יבם אם לאו והרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל וגדולי האחרונים ז"ל הסכימו דלא קי"ל כשמואל דאמר בפ' אע"פ (כתובות סד) אין כותבין וההיא אליבא דמשנה אחרונה אתמר וחזרו לומר במשנה הראשונה כדאיתא בפרק החולץ (כתובות לט) וכן ראוי להורות ולדון הלכה למעשה, וכיון שכן זו ששנינו ביבמות בפרק ב"ש (קיא) הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אות' עד שיחלוץ לה, לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה (ד) אף לענין שתהא דינה כמורדת תניא דכל לאחר מיתת בעלה או בחיי בעלה ונתכוונה לכך כותבין עליה אגרת מרד וכן כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו והפסידה כתובתה אלא שמבקשין אותו שיחלוץ לה שלא לעגנה ובנדון שלפנינו אין ספק שהדבר מוכיח מתוכו שנתכוונה לכך וכיון שכן דינה כמורדת והפסידה כתובתה עיקר ותוספת ונכסי צאן ברזל שאינן קיימים. ולענין בלאותיה הקיימים אם תפסה אותן לא הפסידתן (ה) לפי שזאת דינה כמורדת האומרת מאיס עלי ולא כמורדת האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה שאילו היא כן היה נראה מן הגמרא שאפילו בלאותיה הקיימים הפסידה אבל זאת שנדרה והנאה ממנו הרי היא אומרת שהוא מאוס עליה וכיון שכן לא הפסידה בלאותיה הקיימים אם תפסה אותם: