שו״ת הר״ן · חלק ב׳ סימן י״ג

מכל אלה הטעמים נקטינן דהקדש עניים פטור ממס בלהבא. וכן עמא דבר בכל מקום ולא שמעתי ולא ראיתי מקום שיפרעו נכסי הקדש עניים מס כמו שאינם פורעים נכסי בית הכנסת וספר תורה דהכל אחד. אמנם בלשעבר במה שכבר נתחייב הממון אם הממון נתחייב כבר למלך שעבר זמן ולא פרע בעל הממון ואח"כ הקדישו בודאי פטור בעל הממון, וטעמא כמו שדן הגאון עצמו בתשובה עשירית דשעבוד המס רמי אממונא ולא אקרקפתא וכמו שהבאתי למעלה. וממה שהתבאר לעיל ומהתשובה ההיא שתמצאה לקמן יתבאר לך אם תדוק מינה. (כב) אבל אם לוו הקהל ונשתעבד כל אחד למלוה נכרי או ישראל הוי כזקפן עליו במלוה ונשתעבד והשעבוד רמי אקרקפתא ומשום האי שעבודא נתחייב גבר וגבינן מיניה ואפילו מן גלימא דעל כתפיה ושאר נכסיו משועבדים וחייב לפרוע מהם אפי' הקדיש חלק מנכסיו דלא שאני. וזה מדינא אמנם לא נהג כן בשום מקום אבל פוטרין אותו האיש המקדיש אפילו מהחובות שהיה חייב הקהל קודם זה מפני הטעמים שאמרנו שפורעים בעד הממון ההוא מפני שהמקדיש לעניים הוי כאילו נתנו ליד הקהל והוי, כנכסי הקהל, ונכסי העניים ונכסי הקהל הכל אחד. וגם עוד להחזיק ידי עושי מצוה. ואין עוד להאריך כי למבינים די וזהו הנראה לעניות דעתי כאשר הורוני מן השמים. עד כאן מאחד מהמדפיסים. מכאן ואילך מהגאון רבינו נסים זצ"ל: