שו״ת הר״ן · חלק י״ז סימן ב׳

תשובה תחלה צריך לבאר שאין שבועה זו לקיים את המצוה ושלא לעבור עליה, דמאי דאמרינן (א) (גיטין צא) כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות ה"מ ברוצה לעמוד תחתיו והוא משלחה בעל כרחה כמו שאמר הכתוב (מלאכי ב:יד) על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. אבל בנדון שלפנינו שהיא אינה רוצה לעמוד בקשוה למתקה ולשוא צרף צורף אין נדנוד מעתה אין לחוש כלל בנדון זה אף לפי דברי העד שהעיד וכן לעולם כל שהותר כמנין אותן פעמים שהזכיר קונם פירות וכו' א' וכן בכל פעם ב', ופעם ג', וכן לעולם ד', כמו שעשינו בנידון זה כמו שאכתוב בסמוך אליך. (יד) ומה שחששו עוד בעניני פתחו וחרטתו דאין חרטה דמעיקרא וכמו שבא בשאלתך, כבר בדקנוהו וירדנו לסוף דעתו כמה פעמים והעיד על עצמו שאילו ידע שלא תתפייס לא היה נודר ושהוא חרטה דמעיקרא ומעתה נסתלקו ספיקות וספקי ספקות מנדון זה: