שו״ת הר״ן · חלק י״ב סימן ב׳

א תשובה אע"פ שאיני יודע סמך בגמרא לדברי הגאון ז"ל מ"מ דברים ברורים הם בטעמן וכ"ש שהם דברי קבלה וכנ"ל בטעמו של הגאון ז"ל שכיון שתקנה זו שתקנו חכמים שלא ישא אדם מינקת חבירו מפני תקנת הולד היכא שאין לולד תקנה אין לאסור האשה מלהנשא וידוע הוא בדרכיהן של נשים שפוסקות קצת זמן מהניק נפסק חלבן ואין ראויות עוד להניק, והזמן הזה שקצב הגאון ז"ל אפשר שהלך בו אחר רוב נשים שיש שנפסק חלבן בהפסק חדש ויש בהפסק ששה שבועות ויש בהפסק שני חדשים אבל אחר ג' חדשים סבר הגאון ז"ל שרובן נפסק חלבן ולא ישאר לאשה חלב אחר הפסק ג' חדשים אלא לאחת מני אלף ולמה שהוא מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן ולא עבדינן תקנתא. ואפשר ג"כ שנסמך קצת לקצבת הג' חדשים להא דאמרינן בפרק אע"פ (כתובות ס) לענין מעוברת שהחלב נעכר לאחר ג' חדשים וכיון שזו פסקה ג' חדשים בחיי בעלה אינה ראויה להניק בנה בשעה שמת בעלה אינה קרויה מינקת חברו ואין לולד תועלת בעיגונה. זהו דעתי בתשובת הגאון ז"ל. וכיון שהאיסור הזה אינו אלא מדבריהם ראוי לסמוך על, זו התשובה הלכה למעשה והוי זהיר בדבריו דדוקא בשנתנה בנה למניקה ג' חדשים בחיי בעלה שאם לא עברו הג' חדשים בחיי בעלה אע"פ שאחר מיתת בעלה השלימה השלשה. חדשים ולא הניקה בהם אין זה בכלל היתר הגאון לפי שזו בשעת מיתת בעלה היתה קרויה מינקת חברו לפי הזמן שקצב הגאון ז"ל וכיון שכן אסורה עד תשלום כ"ד חדש. ודבר זה אין צריך לפנים ולא הוצרכתי לכתבו אלא מפני הלשון שבא בשאלתך אשה שמת בעלה ונתנה בנה למניקה בחיי בעלה אם מותרת לינשא אחר שלשה חדשים הזמן שנתנו חכמים להבחנת הזרע כי מצאתי בנימוקי הר"ם מקוצי ז"ל וכו'. ונראה מדבריך שאתה סובר מדברי הגאון ז"ל שכל שנתנה בנה בחיי בעלה למניקה מותרת לינשא אחר שלשה חדשים וזה אינו אלא דוקא שפסקה מהניק את בנה בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך זמן זה שדעת הגאון שזו אינה ראויה להניק ואינה נקראת מינקת חבירו: