תשובה האי שטרא חספא בעלמא הוא ולית ביה מששא ולא חששא מכמה טעמי חדא דבאונס נעשה כאשר בא בשאלה דאי איכא סהדי דידעי אונסיה לא צריך לממסר מודעא ואי מסר מודעא אע"ג דלא ידעי סהדי באונסיה אונס מיקרי דהא נ"ד למתנה דמיא ולא למכר והדבר ברור שכיון שגיזם שמעון עליו והפחידו בדבר שהיה בידו לעשותו אונס הוי וא"ת לא ילך ולא ישתעבד הא ליתא דכיון דראובן היה הולך לעשות מצוה ולישא אשה כדי לקיים מצות פריה ורביה ושמעון מעכב עליו אין לך אונס גדול מזה. ותו דהא קי"ל דאסמכתא לא קניא דהא לא נשתעבד ראובן אלא בחשבו שיוכל לרצות את ארוסתו שתמחול לשמעון וכל דאי אסמכתא הוי. ותו דאפילו מי שהלוה את חבירו מנה. והתנה עמו שיוכל לתבעו בערכאותיהם אינו יכול לתבעו בערכאותיהם וכן כתב הרא"ש בתשובה. נמצא שהעדים שילכו להעיד לפני העכו"ם עדי חמס הם. ותו כיון שראובן הפקיד את השטר ביד בצו של שמעון ולא אמר לו למסרו לאביו אלא אדרבה אמר לו יהיה מופקד אצלך ותשמרנו בעדי שאינו יכול למסרו לאביו ואם ימסרנו לאביו כל נזק שימשך לראובן הרי הבן חייב בו מדין מוסר. הנה כתבתי לך ד' טעמים לפטור את ראובן מן השטר שכל אחד מהם מספיק וכל שכן הצטרפות ארבעתם. ואתה השואל אם יש חולק בדבר תודיעני טעמו וראיותיו כי מה שנראה לי ברור כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרצ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.