תשובה חזרתי על כל צדדי ואיני רואה טעם לפטור את ראובן כי מה שבא בשאלה לפי שלא נטל קנין והיה שמעון יכול ליפטר מן האחריות אין זה כלום שאפי' בלא קנין משתעבד וכן פסק הראי"ף פרק הנושא וז"ל הלכתא כרבי יוחנן דאמר חייב אני לך בשטר חייב ואפי' לא אמר אתם עדי וכ"ש אם אמר אתם עדי דבהא אפי' ר"ל מודה וכ"ש אם קנו מיניה משמע דאפי' לא אמר אתם עדי לא קנו מיניה כיון דכתב ליה בשטר מתחייב לר' יוחנן דקי"ל כותיה. הילכך בנ"ד כיון שיש שטר וסתמא דאמר להו אתם עדי כ"ע מודו דמשתעבד ואפי' לא אמר אתם עדי לרבי יוחנן דקי"ל כוותיה וכתבה הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה ואפילו לדעת אחרונים שחלקו עליו בשתי חלוקות בחלוקה שכתב לו בשטר אני חייב לך מנה כולי עלמא מודו דמשתעבד כאשר כתב בעל מ"מ ועיין במה שכתב הר"ן בפרק הנושא בפי' ההלכות ואפילו לפי דבריך שאם אין שם קנין לא משתעבד מאן לימא לן דלא הוה מקיים אנפשיה שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואם משום דמחזי כרבית הדבר ברור דאין כאן אפילו אבק רבית. ואני יודע שיש כאן הערמת רבית אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם היתר בדבר זה ואני רגיל לצוות לסופרים שלא יכתבו ההלואה וקבלת האחריות הכל בשטר אחד אלא כל שטר בפני עצמו כדי שלא יראה מתוך השטר שהוא הערמת רבית אבל מן הדין מותר הוא. ואם מפני שהסחורות היו מעורבות ולא ייחד הסחורות שקבל עליו אחריותן גם זה אינו כלום שהרי מסתמא כשכתבו שטר קבלת האחריות כתבו סכום הסחורות שקבל עליו אחריותן שאם לא כתבו כן לא נשתעבד ואפילו בקנין כאשר כתב הרמב"ם בפרק הנזכר וכיון שכתבו סכום הסחורה אין לך דבר המסויים גדול מזה ואדרבא יד ראובן היה על העליונה שאם נאבדו קצת הסחורה היה יכול ראובן לומר מזו שנאבדה קבלת האחריות כיון שלא נתפרשה וכיון דבכל גוונא היה מתחייב שמעון אין כאן טעם לפטור את ראובן ממה שנתחייב. ואם מפני שהסחורות לא באו עדיין לרשות ראובן לא ידעתי מהו והרי לא מכר לו הסחורות כדי שנאמר אין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו אלא כשיקנה הסחורה חול שיעבוד האחריות וכן מעשים בכל יום. כללא דמלתא לא ראיתי לראובן זכות בכל טענותיו וכ"ש בהצטרפות מה שנעשה לבסוף שהרי נתרצה ראובן לשעבד כל הצמר לחוב של שמעון ודמי שכר קבלת האחריות ומה שהכתיב החכם בלשון השטר לא היה אלא כדי שלא יוכל לחזור בו אבל לענין הדין בלאו הכי היה חייב ראובן לשלם לשמעון מה שכתוב עליו בין מעיקר החוב בין דמי שכר קבלת האחריות ולא יכולתי להאריך בראיות לפי שהר"ץ היה נחוץ אבל זה נראה לע"ד:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתר״צ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
