תשובה ודאי דרבי זירא ס"ל מצות צריכות כוונה דלא כרבא ומותבינן עליה מהך דהיה עובר אחורי ב"ה ומתרץ לה שפיר כש"צ והדר מותבינן עליה מהא דתניא נתכוון שומע וכו' משמיע דומיא דשומע מה שומע לעצמו אף משמיע משמיע לעצמו פי' להוציא עצמו וקתני נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע כלו' שלא נתכוון משמיע להוציא את עצמו לא יצא שומע ותידוק מינה טעמא דלא נתכוון משמיע להוציא את עצמו הוא דלא יצא שומע הא אם נתכוון משמיע להוציא את עצמו אע"ג דלא נתכוין להוציא את השומע יצא שומע וקשיא לרבי זירא והא דקתני סיפא עד שיתכוין שומע ומשמיע היינו עד שיתכוון שומע לצאת ומשמיע להוציא את עצמו ומהדרינן תנאי היא דת"ק דברייתא דלא כר' זירא ורבי יוסי כר' זירא דתניא שומע שומע לעצמו ומשמיע לפי דרכו כלו' שאינו מכוין להוציא את אחרים אלא כדרכו להוציא את עצמו ויצא שומע ידי חובתו והיינו דלא כרבי זירא א"ר יוסי בד"א ששומע יצא בש"צ דאע"ג שהוא אינו מכוין בהדיא להוציא את השומע מ"מ דרכו הוא להוציא את אחרים אבל ביחיד לא יצא עד שיתכוין שומע לצאת ומשמיע להוציאו והיינו כר' זירא והשתא לא הוי שומע ומשמיע דרבי יוסי כשומע ומשמיע דתנא דברייתא. ולענין הלכה משמע לן דהלכה כרבי זירא דקאי כרבי יוסי דנמוקו עמו וכן נראה דעת הפוסקים דמצות צריכות כוונה ואם לא נתכוון לא יצא וכן דעת הרמב"ם ולא דמי למי שכפאוהו פרסיים ואכל מצה יצא דהתם יודע הוא שהוא פסח וזה שאוכל מצה ושפיר איכא כוונה אלא שהוא אנוס ואנוס לחוד ובלא כוונה לחוד. והך כוונה דאמרינן לאו היינו שידע כוונת המצוה וסודה דא"כ רוב ישראל אין מקיימין המצות אלא שיהיה מכוין המעשה אשר הוא עושה לקיים מצות בוראו וזה ברור:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרמ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.