שאלת ילמדנו רבינו מורה צדק הרב הגדול. אשת ראובן איבדה תכשיט זהב בבית קרוביה וכשנודע הדבר לראובן בעלה חרה לו עד מות ונתקוטט עמה ועם קרוביה ואמרו לו בשעת המריבה שאמו גנבתו וכשחקר דבר זה ולא נמצא נתמלא חמה וקם בחרי אף וקבל עליו חרם ונדוי ונזירות שמשון שלא יכנס בבית קרוביה וז"ל בשעת כעסו הריני מקבל חרם ונדוי ונזירות שמשון בן מנוח בעל דלילה שלא אכנס עוד בביתם. יורנו מורנו הרב אם יש היתר בנזירות זה כיון שהנזירות הוא נדר וזה הוציאו בלשון שבועה ולדעת המפרשים נדר שהוציאו בלשון שבועה לא כלום הוא ועוד דהוי כנדרי טעות שלשון הריני נזיר שלא אכנס וכו' משמע שיהיה נזיר אם לא יכנס וכונתו היתה שאם יכנס יהיה נזיר ונמצא שאין פיו ולבו שוין ולא הוי נזיר. עוד יבאר מורנו אם אמר ראובן שלא קבל נזירות זה כי אם בחשבו שהיו אומרים בכל דעתם שאמו גנבתו ועתה ידע שלא אמרו דבר זה אלא דרך התול אם נאמר שלא חל הנזירות דהוי כנדרי שגגות ושכרו כפול מן השמים:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרמ״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.