תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתרכ״א סימן ד׳

תשובה לענין דינא לא נפקא לן מידי דלכ"ע אין שוחטין וזורקין על טמא מת אע"ג דהזו עליו בשביעי וטבל וראוי לאכול לערב אין שוחטין עליו אע"ג דקי"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ וזה שחל שביעי שלו בערב הפסח והזה וטבל דמי לטמא שרץ אפ"ה גזידת הכתוב שידחו לפסח שני אלא לענין דרוש וקבל שכר לרבי יוסי הגלילי דאמר נושאי ארונו של יוסף איכא לתרוצי שאע"ג שהיו יכולין ליטהר מ"מ כיון שלא היו יודעין אימתי יסעו ויצטרכו לשאת את ארונו של יוסף לפיכך לא טהרו עצמן אבל לרבי עקיבא קשה ואמרינן נמי בפרק האשה רב סבר לה כרבי עקיבא דאמר מישאל ואלצפן טמאי מת היו שחל שביעי שלהם ערב הפסח ואמר רחמנא ידחו לפסח שני וי"ל דהנך תנאי פליגי שלא היה אלא שמיני להקמת המשכן ובו ביום מתו נדב ואביהוא והוא שמיני למלואים שאחר שהוקם המשכן הקריב משה שבעת ימי המילואים דלדעת רבי יצחק צריך לומר שהיה משה מעמיד המשכן בכל בוקר ובוקר ומקריב קרבנותיו עליו ומפרקו והכי איתא בספרא פרשת צו את אהרן וטורח זה למה אבל יותר נכון הוא דבאחד בניסן הוקם המשכן ושימש משה שבעת ימי המילואים וביום השמיני למילואים נטמאו מישאל ואלצפן וחל שביעי שלהם בערב הפסח ולרבי יוסי הגלילי נמי לא קשיא שהרי ביום הראשון הוקם המשכן ובו ביום נאמרה פרשת פרה ולמחר שרפו את הפרה אבל עדיין לא נאמרה פרשת ויהי אנשים והיו חושבין שישחט הפסח על טמא מת כיון שהם ראויים לאכול לערב ולפיכך לא חששו לטהר עצמן כי שמא יצטרכו לשאת ארונו של יוסף ולא יפסידו קרבן פסח בזמנו שהיו דנין ח"ו כמבואר בספרי עד שאמר להם משה עמדו ואשמעה וגו' ומנא לן דפרשת ויהי אנשים לא נאמרה ביום הקמת המשכן דאמרינן בפ"ק דפסחים שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ואם נאמרה ביום הקמת המשכן הא איכא חדש וחצי אלא ודאי בערב הפסח נאמרה. כללא דמלתא דר"ע לא ס"ל שהיה מקים המשכן ומקריב וחוזר ומפרקו אלא דברים כפשוטן שהקים את המשכן והקריב ימי המילואים וביום השמיני למילואים ולהקמת המשכן ושמיני לחודש מתו נדב ואביהוא ונטמאו מישאל ואלצפן ולא היו יכולין לטהר עצמן ולרבי יוסי הגלילי אע"פ שהיו יכולין לטהר עצמן מיום שני לניסן שנשרפה הפרה לא רצו לטהר כי שמא יזדקקו עוד לטומאה וחשבו שלא יפסידו קרבן פסח בזמנו כך נראה לי: