תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקפ״ד סימן ג׳

תשובה הדין עם הדיין הראשון ויפה דן והב"ד השני העבירו על הקונה את הדרך ואפי' לפי סברתם שהמכר היה בטעות והטועה בדבר משנה חוזר מ"מ הקונה ברשות ירד כיורד בתוך שלו ושמין לו וידו על העליונה וזה פשוט יותר מביעתא בכותחא ולפיכך אין צריך להביא עליו ראיות כ"ש לפי דעתי אין כאן טעות והמכר מכר ולא היו יכולין לסלק הקונה בעל כרחו ואפי' לשום לו וידו על העליונה הגע עצמך אפי' שיצא לדעת כיון ששמעו בו שמת ואשתו מותרת להנשא ותובעת כתובתה ואין שם נכסים זולת קרקע זה האם נעגן אותה כל ימיה ולא נתן לה כתובתה מקרקע זה מפני שהן נכסי רטושין והא תנאי ב"ד הוא כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכן הדין והטעם לענין המזונות האם תמות ברעב כיון שאין שם נכסים אחרים והתורה דרכיה דרכי נועם וא"כ הדבר ברור שאין כאן טעות שאפי' היו יודעים שהן נכסי רטושין כך היה הדין נותן למכור הקרקע לצורך מזונות האשה ומה לי אם הם נכסי רטושין או נכסי יורשין כיון שהדין נותן למכור הקרקע לצורך מזונות האשה והאי נכסי רטושין וכל מאי דאיתמר עלה איירי כגון שאין עליו כתובת אשה א"נ שיש נכסים לפרוע כתובת האשה או המזונות מזולת הקרקעות ולפיכך מורידין הקרוב לשדות ולכרמים כארוס אבל [אם] אין שם נכסים אלא קרקע זה הדבר פשוט מאוד שמוכרים אותו לפרוע כתובת אשתו או למזונותיה ויפה עשו בתחלה למכור. ואפי' מה שמכרו כדי לארס את הבת הקטנה מה שעשו עשוי דקיי"ל כרשב"ג דאמר ב"ד אביהם של יתומים וזה מוסכם כתבה הרמב"ם פ"ט מהלכות נחלות וז"ל וכל הדברים האלו כפי מה שיראה לדיין שכל ב"ד וב"ד הוא אביהם של יתומים ע"כ וכיון שראו ב"ד שהוא תקנה לבת למכור הקרקע כדי לארס אותה מוכרין כיון ששמעו בו שמת שחוששין לשמועה מפי תקנת הבת ואנן סהדי דאפי' אם הוא חי ניחא ליה בהכי וכ"ש אם לא היה אפשר למכור חלק מהבית לצורך מזונות האשה שהרי על כרחם היו צריכין למכור הכל ואין אני רואה טעם לחלק בין אם היתה חזקה או שהיה גוף הקרקע שלו כיון שהדין נותן למכור לצורך מזונות האשה. כללא דמילתא בדין מכרו את הבית ואין כאן טעות ויפה דן הדיין הראשון ואני מוסיף עליו שלא היו יכולין לסלק את הקונה בעל כרחו אפי' שיתנוו לו יציאותיו ומה שעשו הב"ד באחרונה שלא כדין עשו ונ"ל שטעו בשקול הדעת ולפי שלא בא זה בשאלה לא אאריך בו. והנראה לע"ד כתבתי: