תשובה קטנה זו מיאונה מיאון לא מפני עדות העדים דעדות מוכחשת היא ולא מפני מה שכתב מהר"ם שהנשים נאמנות להעיד על השנים דודאי הוא חולק על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב דאישות אין סומכין על הנשים וכו' והדברים ק"ו אם האב שעדותו עדות בעלמא ועוד שהאמינה אותו תורה על בתו אינו נאמן לומר בתי זו בת י"ב שנה למכות ולא לעונשין כדתניא בפ' האומר כ"ש נשים דאינן כשרות לעדות שלא יהיו כשרות על השנים. ומה שכתב מהר"ם עלה דהך ברייתא ושמא ה"ה לענין מיאון כלומר שהאב נמי נאמן וה"ה לנשים ודבר תימה הוא איך נניח הודאי של הרמב"ם מפני השמא של מהר"ם ותו דטפי דמי מיאון למכות ועונשין מנדרים וערכין וחרמין והקדשות וק"ל. ומה שבא בשאלה לפרש דברי הרמב"ם כדי להסכימו עם מהר"ם אינו נכון אצלי כלל אלא על בדיקת הנשים שבדקו אותה ולא מצאו לה סימנים אני סומך להתירה בהסכמת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והמגיד שכתב שכן נראה מן ההלכות וכן אנו נוהגים במצרים לסמוך על הנשים בבדיקת סימני הבנות בין להקל בין להחמיר ולא ראינו מי שערער על הדבר. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקפ״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.