תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקמ״ז סימן ג׳

עוד דע שאין הדברים אמורים אלא במי שקובע עצמו להוראה אבל אם שואלין ממנו אקראי בעלמא מותר להורות וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב לקבוע עצמו להוראה וכו' משמע שיושב בקבע ופשוט הוא שזה דעתו. עוד אני אומר שאין הדברים אמורים אלא בזמן שלא נטלו רשות מרבם או שמת אבל אם נטלו רשות מרבם יכולים להורות דעיקר טעמא הוי משום כבוד הרב או משום שמא יטעה בלשונו כההוא תלמיד או שמא יטעה בעיונו ואי לאו דקים ליה ביה דלא טעי לא הוה יהיב ליה רשותא ועל זה סמכו בדורות הללו שהבחורים מורים הוראות אע"ג דלא בקיאינן בהו אם הגיעו להוראה או לא דעל הרשות של הרב אנו סומכין. וכן יש לדקדק מדברי הרב שכתב אפי' הוא בסוף העולם ורבו בסוף העולם אסור להורות עד שימות רבו אלא א"כ נטל רשות מרבו ולא כל מי שמת רבו מותר לישב ולהורות וכו' ומדשבקה לנטילת רשות דסליק מינה משמע דאם נטל רשות מרבו מותר להורות דסתמא לא יהיב רשותא אי לאו דקים ליה בגויה ודוק ותשכח. והוי יודע דלא בעינן הגיע לכלל הוראה לכלל שנים אלא כשבא להורות בהיתר ואיסור ופסול וכשר טמא וטהור שאם יטעה נמצא סומכין עליו. אבל לדון דיני ממונות לא חיישינן דאם טעה בדבר משנה או בדבר הכתוב בפוסקים חוזר ואם טעה בשקול הדעת משלם מביתו כפי החלוקים שכתב הרמב"ם פרק ששי הלכות סנהדרין וכ"ת מי שנטל רשות לא יחוש לבקש אם טעה או לא איהו דאפסיד אנפשיה דבשלמא באיסור והיתר סומכין אבל על הפסד ממון אין סומכין עד שיודע להם דיפה פסק ומטעם זה לא הזכירו אלא גבי הוראה ולא גבי דייני ממון תדע דהא יחיד מומחה דן יחידי אבל ג' אע"פ שאינם מומחין דנין את האדם בעל כרחו ואי בעינן שהגיעו להוראה אין לך מחאה גדולה מזו והכי אמרינן נמי ב' שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם כותבין ואין עושין דין ואם היו שלשה רצו כותבין רצו עושין דין וכי בעינן שיגיעו להוראה וז"ל הרב פ"ה מהל' סנהדרין אבל השלשה אע"פ שאינם סמוכים והרי הן הדיוטות ואין אני קורא בהם אלהים הרי ההודאה בפניהם הודאה וכו' ואם הגיעו להוראה הדיוטות קרי להו. ומ"מ מודה אני דלקבוע ב"ד של שלשה בעינן שיהיו חכמים אע"פ שלא הגיעו להוראה כללא דמילתא דעתי הוא שבזמן הזה אפי' שלא הגיע למ' יכול להורות אם הגיע להוראה ואם לא הגיע להוראה יכול להורות מתוך מה שנמצא כתוב בפוסקים ובתשובות אבל לא ידמה מילתא למילתא ואם נטל רשות מרבו מורה מן הסתם. ולענין הדין ג' חכמים יכולין לדון אע"פ שלא הגיעו להוראה ואם קבלום הצבור לא גרע מנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו'. ולענין ההסכמה אם הסכימו הכל הרי היא כשאר הסכמות דרשאין בני העיר להסיע על קיצותן ואם לא הסכימו הכל הרי היא כחרס הנשבר ואפי' אחד יכול לעכב ולמיעוט הפנאי ולנחץ המוביל לא יכולתי להאריך בראיות ותן לחכם ויחכם עוד: