תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתקמ״ז סימן ב׳

תשובה לא ביארת אם נשארו בעיר ב"ד [משלשה] שהגיעו להוראה ולמ' שנה שאם לא נשארו ב"ד של שלשה הראויים מה יעשה ישראל מי יורה להם ואפילו יהי' שם אחד או שנים בעינן ב"ד של שלשה וליכא. גם לא ביארת אם היחידים והקהל קבלו אותם דפשיטא שהם יכוליי לדון אע"פ שלא הגיעו לשנים ולהוראה וזה ברור אין צריך ראיה. גם לא ביארת אותם שלא הגיעו למ' אם נטלו רשות מרבם או לא ולכן אני צריך לבאר כל החלוקות ודעתי בהם גרסינן פ"ק דע"ז מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה עד מ' שנין והא רבא אורי פירוש וכל שנותיו לא הגיע למ' ומשני התם בשוין ופרש"י ז"ל שאין בעירו גדול כמוהו והדבר ידוע שהיו בימי רבא כמה וכמה גדולים שהגיעו להוראה ומפני שהיה רבא גדול מהם או שוה להם אע"פ שלא הגיע למ' היה מורה אבל אם לא היה שם מי שראוי להוראה לא הוה פריך תלמודא והא רבא אורי אטו בר קשא דמתא מורה וא"כ הדבר ברור שאם יש מי שהגיע להוראה ולא בא לכלל שנים ויש מי שבא לכלל שנים ולא הגיע להוראה זה שהגיע להוראה עדיף טפי וזה פשוט לכל בעלי עינים. ומשני תלמודא התם בשוין כלומר הא דאמרינן דעד מ' אל יורה דוקא ביש גדול ממנו אבל אם אין גדול ממנו אע"פ שיש שוה לו מותר להורות. ומ"מ אם יש בעיר שנים שוין בחכמה הגדול בשנים עדיף לענין הוראה כפי מה שנראה מפשט הסוגיא ומפרש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא הזכיר חילוק זה כלל ובבית יוסף נתן טעם לדבר והעולה מדבריו דאע"ג דלא הגיע למ' אם הגיע להוראה יכול להורות ע"ש. אבל מה שאני סובר בזה שהשמיט הרב חילוק השנים שהוא סובר שלא נאמר זה אלא בזמן שהיו לומדים על פי השמועה ואין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנה ואיכא למיחש שמא יטעה אבל האידנא שכבר יש כמה הלכות פסוקות וכמה ספרים וכמה שאלות לגאונים ז"ל אם הגיע להוראה יכול שפיר להורות מתוך הספרים אפי' בפחות ממ' שהרי יכול לעמוד על מש"כ בספרים וגדולה [מזו] כתוב בהגהה שכל פסק שאדם רואה בפירוש בספר מספרי הגאונים יכול להורות אפי' בימי רבו ואפילו תלמיד גמור רק לא יורה דבר מלבו ולא יסמוך על ראיותיו ולא ידמה מילתא למילתא מדברי עצמו ע"כ. ודעתי שאין הרמב"ם חולק על זה דלא איירי אלא בזמן שבא לסמוך על ראיותיו ואפילו אם תרצה לומר שהוא חולק יספיק טעם זה לומר למה השמיט חלוק של השנים וכ"ש בזמננו זה שמצויים דינים ופסקי דינים ותשובות וחידושים ותוס' שיכול להורות מה שכתוב בהם ואפשר שמטעם זה השמיט הטור מה שכתב הריא"ף ועד כמה עד מ' שנין וגם אביו העתיק לשון הריא"ף ולמה השמיטו ומעשים בכל יום שהבחורים מורים הוראות ואין פוצה פה ומצפצף ומיום בואי פה באו אלי כמה קונדרסים מצפת תוב"ב מורים והם בחורים ומהטעם שכתבתי. אלא יקשה מהריא"ף והרא"ש שהם העתיקו לשון הגמרא וא"ת אמאי לא כתבו תירוצא דתלמודא דמוקי לה בשוין וי"ל דאינהו מפרשין ארבעים שנה משעה שהתחיל ללמוד ולא משעה שנולד כדפרישית וכן כתבו התוס' פרק היה נוטל וא"כ כבר הגיע לקרוב יששים דפי' ללמוד היינו מזמן שהתחיל ללמוד תלמוד וא"כ אפילו שיש גדול ממנו יכול להורות דאלת"ה לעולם לא יורה אלא אחד והוא הגדול בחכמה. ומשום דתלמודא פריך מרבא שלא הגיע לארבעים הוצרך לתרץ דפחות ממ' אל יורה אלא בשוין אבל קושטא דמילתא דמ' שנין דאמרינן היינו משעה שלמד וכיון דאית ביה תרתי לטיבותא דהגיע להוראה והגיע קרוב לישישים חכמה פשיטא דיכול להורות אפילו שיש גדול ממנו בחכמה נמצא לפי שטה זו דמיעוטא דמיעוטא איכא במצרים שיהיו בו ב' תנאים הללו שהגיע להוראה ושיהיה בן מ' שנה משעה שהתחיל ללמוד תלמוד אלא מאי אית לך למימר דהיינו דוקא מדינא דתלמודא שהיו לומדים מפי השמועה אבל אחר שנתנו הספרים ליכתב משום עת לעשות מותר להורות דכיון שהגיע להוראה שוב לא יטעה. תדע דעיקר הטעם הוא משום ההוא תלמידא דטעה בין מי בצים למי בצעים ואם היה קורא בספר לא היה טועה טעות זה וכ"ש בזמננו זה הילכך לדעת כל הפוסקים אם הגיע להוראה יכול להורות אע"פ שלא הגיע למ' זהו דעתי ואפי' תרצה לומר שהוא מחלוקת פוסקים אם הסכמה זו הסכימו עליה הכל הרי היא כשאר הסכמות שעושין הקהלות ואם לא הסכימו הכל הרי היא בטלה ואפילו אחד יכול לעכב דמצי למימר פלוגתא היא וכ"ש במצרים דאתריה דהרמב"ם הוא ולא הזכיר זה החלוקה. וגדולה מזו אני אומר שאפי' לדעת החושבים שזה דעת כל הפוסקים שאם לא הגיע למ' שנה אל יורה אפילו אחד מאותם שהגיעו להוראה יכול לעכב שלא היתה התקנה אלא עליו שלא יורה אבל אין זו עבירה שאחרים מצוים להפרישו וגם לא אמרו שאם לא הגיע למ' שנה שיהיו הוראותיו בטלות כאשר אמרו במי שנוטלים שכר לדון אפי' אחד יכול לעכב דמצי למימר קים לי בגויה שלא אטעה כ"ש אם בא להורות מתוך הספר: