ומ"ש המגיד על הראב"ד וז"ל אפשר שדעתו לחלוק ולומר שאפי' ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות מאיליו ופרע מאיליו חוזר וגובה מן הלוה יש לו פנים ע"כ. ואני בעניי איני רואה לזה טעם שכל אלם שירצה להנקם מחבירו ילך לבעל חובו ויעשה לו ערב ויפרע ויחזור על הלוה לעשות בו נקמה ולא ידעתי מה בין זה לפורע חובו של חבירו והנכון בדברי הראב"ד ז"ל שאינו חולק על רבינו אלא על מה שכתב או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן וכו' ודעת הראב"ד ז"ל דכיון דאמר ליה ערבני כאלו אמר לו תפרע בעדי וזה ברור אצלי ושנים שערבו ופרע אחד מהם כל החוב חוזר וגובה מחבירו אע"ג דלא אמר ערבני כיון שנעשו שותפין בערבות הוי כשותפין שלו בשטר אחד:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתפ״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.