תשובה עיקר הדין מחלוקת כי לדעת הראב"ד לא מיבעיא ערב קבלן אלא אפילו ערב דעלמא שנכנס מעצמו בערבות ופרע אפילו פרע מאליו חוזר וגובה מן הלוה. אבל דעת רבינו שאם עמד מעצמו אפילו קבלן אינו חוזר על הלוה ואם נכנס ערב ברשות הלוה אפילו פרע מעצמו חוזר על הלוה ואם היה ערב דעלמא אע"ג דאמר ליה ערבני אם עמד ופרע מאליו אינו חוזר על הלוה כן העלה המגיד בדעת רבינו וכ"נ ממ"ש או שאמר הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן ופרע החוב אין הלוה חייב לשלם לו כלום ע"כ. וכיון דשביק קבלן דאיירי ביה ונקט ערבני דמשמע ערב דעלמא משמע דוקא דאמר ליה ערבני אבל אמר לו תהיה ערב קבלן בעדי אפילו לא הרשהו לפרוע ופרע מעצמו חוזר על הלוה וגם מודה הוא שאם כפו ב"ד את הערב כגון שלא מצאו נכסים ללוה ופרע חוזר על הלוה ומסתברא שאם באו המלוה והלוה והערב אל הסופר לכתוב שטר החוב בערבות סתמא דמלתא מדעת הלוה הוא אע"פ שלא נכתב בשטר בהדיא דלא גרע משנים שלוו בשטר ואין דברי הרב אמורים אלא במי שמצא את המלוה ואמר לו לא תדחוק את פלוני ואני ערב והלך ופרע מעצמו והיינו דמדמינן ליה לפורע שטר חוב של חבירו והבו דלא לוסיף עלה ואם הדבר ספק אם באו שלשתם יחד לפני הסופר נשבע הלוה שלא הרשהו לערוב ונפטר. ואע"ג דלא מפקי ממונא לדעת רבינו מאומדנא אפי' היכא דמוכחא הכא כיון שבאו שלשתן וכתבו בשטר אחד הוי טפי מאומדנא (הוא) ושתיקתו הויא הודאה בכיוצא בזה כ"ש דעיקר הדין תליא בפלוגתא. הילכך אם הרשהו לשלם לבעל חובו בכל גוונא חייב לשלם ואם הרשהו להיות ערב ולא הרשהו לשלם אם קבלן הוא חייב לשלם ואם ערב בעלמא אינו חייב לשלם ואם באו שלשתן יחד ונכתבו בשטר אחד חייב לשלם אם כדין קבלן או כדין ערב כל חד כדיניה כדכתיבנא לעיל:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתפ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.