תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתת״פ סימן ג׳

וכ"כ רש"י ז"ל אביי לית ליה הא מתני' דקתני לעיל הם בשלהם אינו במיתה דהא משכח תנא אחרינא דקאי כוותיה ע"כ. נמצא לפי שיטה זו שאם עבד עבודה לבדו או עבד עבודה שלא היה חבירו יכול לעשותה לבדו וסייע עמו חייב מיתה ואם היה מסייע ממש אסור מדרבנן. וא"ת אמאי לא כתב הרב דין זה כיון דחדוש הוא דקי"ל בעלמא מסייע אין בו ממש. ומתוך כך אני אומר דאביי ס"ל דאפי' מסייע ממש חייב מיתה דסוף סוף עבודה היא וכתיב איש איש על עבודתו ועל משאו והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' הזר הקרב יומת מאי זר שמא זר ממש הא כתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה והיינו דסתם רבינו והכי משמע פשטא דהך דמכילתא. ולא ס"ל לאביי הא דקאמר תלמודא מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו עליה דמשמע שיש חלוק בין העושה העבודה לבדו למסייע את חבירו דתלמודא סבר הכי שיש חלוק אבל ס"ל דאין חלוק דלרבי יוחנן בן גודגדא אפי' מסייע גמור יש בו מיתה וכדתניא חזור בך שאתה מתחייב בנפשך וס"ל כוותיה ורבי יהושע היה סובר דלית ביה אלא אזהרה ומותר לסייע לכתחילה כיון שאין בעושה לבדו אלא אזהרה ולא שבקינן מאי דאמר אביי בהדיא נקיטינן משורר ששוער בשל אבירו חייב מיתה משום שקלא וטריא דתלמודא שהוא לדעת אי אתותב אביי או לא ולפיכך לא סמך רבינו עלה. ועדיין אני חושד שלא היתה גרסת רבינו כגרסת הספרים שלנו אלא הכי גריס מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מיתה היא ומר סבר אזהרה היא לא דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר מסייע לא גזרו ביה רבנן ואביי ס"ל כסברת המאי לאו ופסק כמ"ד מיתה הוא. ורבינו תפס לו כאביי דאמר נקיטינן דוק ותשכח: