תשובה הדין עם הצבור מכמה טעמים חדא דקיימא לן מותר שבוי לאותו שבוי וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן לא זכה השבוי בהם ושלא כדין עשו לעכב אותם לצורך שבוי אחר הילכך יחזור אותם ליד הצבור. ותו דכיון שהחכם הנזכר היה גבאי בידו היו ובידו נמצאו ונמצא שלא זכה לצורך אותו שבוי שהרי לא אמרו לו זכי בהם לצורך פלוני ואפי' לפי דעת מי שירצה להתעקש ולומר שזו תקרא זכייה הויא זכייה בטעות שהרי באותה שעה חשבו שהיה שם מותר ונמצא למפרע שלא היה שם מותר. ותו דאין מניחין ודאי מפני הספק שהרי הצבור פורעים רבית על אלו המעות ואותו שבוי ספק יפדה ספק לא יפדה וכשיפדה בע"ה יפרעו עליו הקהל כמנהגם הטוב. ותו דתנן אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן ונתנו בה שני טעמים משום דוחקא דצבורא אי נמי משום דלא ליגרו וליתו וזה האחרון תפס רבינו ז"ל הילכך מה לי שיהיה הפדיון מזה הקהל או מקהלות אחרות דאפי' לפי הטעם הא' כי היכי דאיכא דוחקא דצבורא בקהל אחד ה"ה בב' קהלות וזה השבוי נתפשר בשלש מאות פרחים והוא כפלי כפלים מכדי דמיו ובזה נסתלקה הטענה שטוען החכם הנזכר דכיון שאין הקהל פורעים אלא ק' קורונאש שהן כדי דמיו לא נקרא זה אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן וזו טענה בטלה היא מהטעם שכתבתי. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתס״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.