שאלת מעשה היה שבאו ששה שבויים ביד ערבי אחד שהיה שליח לערבי אחר אשר קנה את השבויים ונתפשרו השבויים עם הערבי בממון הרבה וכשבאו השבויים פה מצרים עשו הקהלות נדבה ופדו השבויים בסך קרוב לחמש מאות פרחים זהב ויניציאנוש ועוד באו שבויים אחרים ועשו נדבה לצורכם וגם קהל אסכנדריאה עשו נדבה והותירו מאה קורונאש ביד הגבאי של אסכנדריאה שהוא החכם כה"ר יעקב ן' תבון נר"ו ושלח פה להודיע איך יש שבוי אחד בארץ מצרים וכתב לו גבאי מצרים שיעכב המאה קורונאש הנזכר בידו אם יפדה אותו שבוי ועדיין אותו שבוי לא נפדה אחר כן בא הערבי אדון השבויים הראשונים ותבע לפני השרים ולפני הקאצ"י וגזרו שיעשו פשרה ביניהם והכרחו לתת לערבי הנזכר קרוב לחמש מאות פרחים יתרים על מה שלקח והוצרכו הצבור לקחת אותם ברבית ועתה נודע לצבור באלו המאה קורונאש אשר ביד החכם הנזכר ותובעים אותם ממנו באמרם שהשבויים השניים זכו בהם והחכם הנזכר משיב שכבר נתיחדו לצורך אותו שבוי וזכה בהם אותו שבוי ואינו רוצה ליתנם ושאלו הצבור יצ"ו הדין עם מי:
תשובות הרדב״ז חלק ו · חלק תתתתתס״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ו, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.