תחלה אודיעך כי הקדמה ידועה היא כי הנולד לז' כלומר שנגמר זמן עבורו ותולדתו לז' הרי זה ולד של קיימא אבל מי שנגמר זמן עבורו לשמנה הרי זה נפל ודאי. ובזה תירצו קושיא אחת דמאי איכא בין נולד לז' לנולד לח' לפי דעת הרב ז"ל אם גמרו סימניו הכא והכא ולד של קיימא ואם לא גמרו סימניו הכא והכא נפל הוא אלא היינו דאיכא בינייהו אם נגמר עבורו ותולדתו לז' הרי זה יחיה ואם נגמר עבורו ותולדתו לשמנה הרי זה נפל. עוד יש לדקדק בלשון הרב ז"ל מה נפשך אם גמרו סימניו מדינא צריך למימהלי בין שיהיה בן ז' או בן ח' ואם לא גמרו סימניו בין שיהיה בן ז' או בן ח' ודאי לא מהלינן ליה. אלא מאי אית לך למימר דהכא בשלא גמרו סימניו איירי וכמ"ש בעל מגיד משנה בהלכות יבום ואין כאן חילוף נוסחאות. ועם מה שהקדמתי יתיישב לך לשון הרב ז"ל דה"ק ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת עכ"פ אם בן ז' הוא ושלם הוא כלומר שלם בתולדתו ובזמן עבורו שלא היה ראוי להשהות יותר בדין הוא שידחה שבת למה"ד למי שנולד לתשעה ודאי דמהלינן ליה אע"פ שלא גמרו שערו וצפרניו הכא נמי כבר נשלמו חדשים הראויים לו. ואם בן ח' הוא הרי זה כמחתך בשר בעלמא הוא. הא למדת כי מלת שלם מתפרשת לפי מקומו ועניינו מתפרשת שלם בסימניו ומתפרשת שלם בתולדתו. וא"ת כבר כתב הרב ז"ל מי שנולד בחדש הז' לעיבורו אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא ומלין אותו בשבת עכ"ל. ומה איריא מפני שנולד שלם נמהליה ממ"נ אם בן ז' הוא שפיר קא מהיל ואם נפל הוא מחתך בשר בעלמא הוא. וי"ל דסוף סוף הא קא מחללין שבתא מדרבנן דאסרו טלטול ונפל הרי הוא כאבן ואין מזיזין בו אפילו אבר אחד. אלא מאי אית לך למימר דלא העמידו דבריהם במקום ספק מילה דאורייתא וכיון דאפשר דשפיר מהלינן ליה לא חיישינן לספק טלטול דאתי ספק מילה בזמנה ודחי ספק דבריהם ואע"ג דהעמידו דבריהם במקום כרת ספק דבריהם לא העמידו הילכך גבי ספק בן ז' ספק בן ח' אית ביה תרי ספיקות לטיבותא ספק בן ז' והוא של קיימא ואת"ל נולד לח' שמא בן ז' הוא אלא שנשתהא ולפיכך מהלינן ליה ודחינן טלטול דרבנן אבל נולד לז' ודאי ולא נולד שלם ליכא אלא חד ספיקא ספק לא נשלם עיבורו ספק נשלם ולא דחינן טלטול דרבנן דקרוב הדבר שהוא נפל כיון שנולד לז' ולא גמרו סימניו בן ששה הוא או בן ח' ונפל הוא. ודעת מ"ש רבינו יעקב בסברת הרמב"ם ז"ל אינו מחוור אצלי כלל ולא יכולתי להלום דבריו על לשון הרמב"ם ז"ל וכלל זה יהיה בידך כל מקום שתמצא מחלוקות בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל תפוס לשון מגיד משנה שהוא היה בקי בכוונתו יותר מזולתו:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתפ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
