תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתתע״ח סימן א׳

(שטו) על מה שכתב בעל מ"ע בשם הראב"ד פי"ד מה' מלוה ולוה על מש"כ הרב היה החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו ליפרע הואיל וכתבו לו השטר ואין בידו השטר והלוה אומר פרעתי נאמן ונשבע הסת שפרעו שאנו חוששין שמא פרעו ולפיכך קרע השטר או שרפו ע"כ והשיג הראב"ד אין דין זה מחוור ומלובן דאם איתא דאפילו נאבד כל תוך זמנו לא חיישינן לפריעה מה טעם לא מהדרינן ליה כשנפל דאמרינן בהדיא פ"ק דמציעא דאפי' כתוב בו ביום לא מהדרינן ליה וכו'. וכתב המגיה גמגום קא חזינא הכא דהא דברי הראב"ד ז"ל הם הם דברי רבינו עכ"ל ואני לא ידעתי למה תלה הדבר במגדל עוז והלא בעל מ"מ העתיק גם הוא לשון זה של הראב"ד ז"ל ונראה דטעות יש בלשון מלת לא מיותרת וזה לשונו של הראב"ד ז"ל דאם איתא דאפילו בנאבד תוך זמנו חיישינן לפריעה מה טעם לא מהדרינן ליה פי' ללוה דאמרינן בהדיא פ"ק דמציעא דאפי' כתוב בו ביום לא מהדרינן ללוה ואמאי כיון דלוה טעין ממני נפל נהדריה נהליה ללוה אלא ודאי כיון דהוי גו זימניה לא חיישינן לפריעה אלא ודאי כל דנפל אתרע ליה וכו' כלומר ומ"מ כל דנפל אתרע ליה פורתא וכ"ש אם אבד ורגלים לדבר ולפיכך לא יטול אלא בשבועה ואם הי' שטרו בידו לא היה הלוה נאמן לומר פרעתי אפי' לחייבו שבועה והשתא דאתרע פורתא כיון דלא עביד איניש דפרע גו זמניה נוטל אבל לא יטול אלא בשבועה. ורבינו ז"ל סובר דכיון שאיו השטר בעולם איתרע טובא ואינו דומה לנפל דהא ישנו בעולם וליכא ריעותא כולי האי ולפיכך לא יחזיר אותו ללוה אפי' כתוב בו ביום. ולפי שהחלוק הוא מפורש לא הוצרך בעל מ"מ להאריך בו וכתב שדעת הרשב"א כדעת רבינו וכן עיקר: