(רמא) שאלת ממני על לשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' מאכלות אסורות סכין ששחט בה וכו' וישבתי הלשון בתשובה אחרת ועתה נתחדש שראיתי מה שכתב החכם השלם כה"ר נסים נר"ו אחר שבירר כי סברת הרמב"ם ז"ל שהסכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח בין לכתחלה בין בדיעבד ומה שאמר ואם חתך בה רותח מותר לא בא להורות בדיעבד כמו שהבנתם אתם אלא לפי שאמר תחלה להכשיר הסכין ששחט בה שילבן אותה או ישחיזנה כולה או ינעצנה עשרה פעמים בקרקע קשה שבאחד משלשה דברים הוכשרה הסכין ששחטו בה לאכול רותח. אמר עוד יש דרך רביעי להכשירה שאם חתך בה רותח הוכשרה הסכין ששחט בה ומותר לאכול בה רותח אחר לפי שהאיסור שהיה בלוע בסכין נפלט ע"י שחתך בה רותח ומותר לאכול בה רותח אחר ע"כ:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתת״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.