תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתת״ת סימן ב׳

תשובה המשמע הראשון אשר כתבת קושטא הוא והכי איתא בהדיא בפרק כיצד צולין וכן כתב רש"י ז"ל בכמה מקומות והכי משמע נמי ממה שכתב רבינו פרק ז' מהל' קרבן פסח וז"ל פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטומאה שמתחלתו לא בא אלא לאכילה ואינו נאכל לכל טמא אלא לטמאי מת שנדחית להם הטומאה ע"כ. ותידוק מיניה טעמא דקרבן פסח שמתחלתו לא בא אלא לאכילה אבל שאר קרבנות שאין באין מתחלתן לאכילה אין נאכלין בטומאה וטעמא רבא איכא דבשלמא קרבן צבור הקבוע לו זמן אמרה תורה הקרבתו דוחה את הטומאה כדי שיתכפרו הצבור ביום הקבוע לאותו קרבן אבל אכילת הקרבנות אינה מעכבת הכפרה. ולמה תדחה הטומאה בשבילה. אבל המשמע השני אשר כתבת אינו כן דגרסינן בפרק טבול יום בעי רבי הושעיא טמא בקרבנות צבור מהו שיחלקו מי אמרינן המחטא אמר רחמנא והאי נמי מחטא הוא או דילמא ראוי לאכילה חולק שאין ראוי לאכילה אינו חולק אמר רבינא ת"ש כ"ג מקריב אונן ואינו חולק לאכול לערב ש"מ ראוי לאכילה בעינן ש"מ וכתב עלה רש"י ז"ל ובקרבנות צבור שהקריבוהו טהורין קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא הואיל והוא ראוי לחטות דקרבן צבור דוחה את הטומאה או דילמא ראוי לאכילה בעינן אבל בהקריבוהו טמאים לא מיבעיא ליה שהרי אינו נאכל דקי"ל בכיצד צולין קרבנות צבור באין בטומאה אבל אין נאכלין ע"כ. וכן יש לדקדק מלשון הבעיא דלא קאמר קרבן צבור שקרב בטומאה מהו שיחלקו אלא ודאי בקרבן צבור שהקריבוהו טהורין קא מבעיא ליה וזהו שכתב הרב בהלכות מעשה הקרבנות קרבן צבור הבא בטומאה לא שהקריבוהו בטומאה אלא שמותר לבא בטומאה מדלא קאמר קרבן שבא בטומאה אעפ"י שהטמאים מקריבים אותו שמותר לטמאים להקריבו והיינו דלא כתב אעפ"י שהקריבוהו הטמאים אבל לעולם שהקריבוהו הטהורים איירי כדפירש רש"י ז"ל אבל אם הקריבוהו הטמאים אינו נאכל כלל כאשר כתב בהלכות ביאת מקדש. ופשוט הוא שזו כונות רבינו ז"ל: