תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשצ״ט סימן ב׳

תשובה אפשר לפרש דהא דתניא אחד נתן את האבן וכו' בשלא נתכוונו לבנות הילכך הנותן את האבן לא הוי פסיק רישיה אבל הנותן את הטיט אע"ג דאינו מתכוין חייב דפסיק רישיה הוא ומודה בה ר' שמעון ואע"ג דלשון הברייתות שוה כל אחד מתפרש לפי עניינו ובאידך ברייתא איירי כשבאו כולם ביחד וכוונתם לבשל ולפי שטה זו אם נתן את האבן וכוונתו לבנות חייב דנתינת האבן מצורכי הבנין הוא. אלא דקשיא לי דהוה להו לפוסקים לפרושי כן בהדיא. ותו דלפלוג בדידה בד"א בשאינו מתכוין אבל במתכוין הנותן את האבן גם כן חייב. והנכון בזה שדרך הבנין הוא שעושין שורה של אבנים ועליה שורה של טיט ועליה שורה של אבנים ובונה ועולה והאומן עומד בראש הנדבך והסבל מעלה את האבן והאומן מושיב אותה על מושבה על סדר שאר האבנים והכא במאי עסקינן כשנתן את האבן ולא תקן אותה על מושבה דלאו מעשה בנין הוא אלא סבל בעלמא הילכך פטור שאעפ"י שהוא מעלה אותה לצורך הבנין מ"מ אינו עושה מעשה הבנין ואלו התם המביא את האש והעצים עושים מעשה (הפיסול) [הבישול] בעצמו שא"א לבשל בלא אש ועצים אבל בנין אפשר בלא אבנים שהרי מצינו כמה מחיצות טיט לבדו או עפר לבדו. אבל אם הסבל העלה את האבן והושיבה במקומה כשורת שאר האבנים ודאי חייב משום מכה בפטיש וזהו שכתב הרב ז"ל פרק עשירי המצדד את האבן ביסוד הבנין ותקנה בידו במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש והא דנקט ביסוד לאו דוקא אלא משום דביסוד אין דרך לתת טיט לא מחייב משום בונה אלא משום מכה בפטיש וה"ה בכל שאר הבנין אם צדד את האבן ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש. ומש"ה סתם הרב שהנותן את הטיט לעולם חייב משום בונה אבל הנותן את האבן אינו חייב משום בונה ואם עושה מעשה סבל פטור ואם הוא עושה מעשה אומן חייב משום מכה בפטיש ובנדבך העליון אין מדקדקין בו שיהיה בשורת האבנים ואין נותנים טיט שהרי אין עליו שורה אחרת לפיכך חייב הנותן את האבן אעפ"י שלא צדד אותה משום בונה: