(רכט) שאלת ממני אודיעך על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות עדות וז"ל כל הנפסל בעבירה אם העידו עליו שני עדים שעבר עבירה פלונית אף על פי שלא התרו בו שהרי אינו לוקה הרי פסול לעדות. ובתשובה כתב הפך זה ששאלו ממנו על אשה שנתגרשה בפסולי עדות דאורייתא והלכה ונשאת וילדה אם בניה ממזרים והשיב ז"ל אבל זאת האשה אם נתברר על אלו העדים דבר ממה שזכרת בעדים והתראה בשעת מעשה והוא שיאמרו העדים לעובר לא תעשה מה שאתה עושה או מה שאתה רוצה לעשותו ואל תעשה אתה מתחייב מלקות או כרת והשיב העובר כבר ידעתי זה ואעפ"כ אני עושה ועשה אחר ההתראה הנה העד הזה פסול והגט בטל והבנים ממזרים אבל אם העידו כשרים שראו אלו עידי הגט שעשו אלו העבירות ולא התרו בהם או שהדבר מפורסם לבד הנה אשה זו חייב בעלה הראשון לתת גט אחר בכשרים והיא תחת בעלה ולא תתגרש ממנו ע"כ:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשצ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.