תשובה תנן בפ"ק דהוריות הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם מביאין פר ובעכו"ם מביאין פר ושעיר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים ובעכו"ם מביאין י"ב פרים וי"ב שעירים ר' שמעון אומר י"ג פרים ובעכו"ם י"ג פרים וי"ג שעירים פר ושעיר לכל שבט ושבט פר ושעיר לב"ד. ואמרינן בגמרא דר' מאיר סבר תרי קהלי כתיבי נאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב"ד ולא צבור אף כאן ב"ד ולא צבור ור' יהודה סבר ד' קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל וחד להוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל וחד לגרירה פירוש שהשבטים שעברו גוררים לשבטים שלא עברו להביא עמהן וחד לשבט שעשה בהוראת ב"ד. ור' שמעון סבר תלתא קהלי כתיבי חד לחייב על כל קהל וקהל ותרי אחריני נאמר קהל למטה ונאמר קהל למעלה מה להלן ב"ד עם הקהל אף כאן ב"ד עם הקהל ע"כ בגמרא. ופסק הרב ז"ל כר' מאיר דב"ד חייבין וצבור פטורין משום דמתנו לה בברייתא בלשון חכמים דגרסינן התם מאי רבנן דתניא עדיין אני אומר מיעוט קהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהן פר. רוב קהל שחטאו יהו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהן פר ת"ל מעם הארץ וכו' משמע דרבנן ס"ל דב"ד מביאין פר ולא צבור וטעמא רבה איכא כיון דב"ד הם ששגו בהוראה עליהם מוטלת הכפרה ולא על הצבור שהרי אנוסין הם שעל פי ב"ד עשו. אלא דס"ל ז"ל דאע"ג דהכפרה מוטלת עליהם מ"מ ראוי שיהיה משל צבור כיון שהם עברו דלא מצינו זה חוטא וזה מקריב הילכך הקרבן בא ממעות השבטים ומקנין אותו לב"ד ומקריבין אותו ב"ד ונמצאו שותפים בכפרה. וקרוב אצלי דס"ל ז"ל דר' יהודה לא בא לחלוק לגמרי על ר' מאיר ולומר דצבור מביאין ולא ב"ד כדפירש רש"י ז"ל אלא בא לחלוק עליו דלרבי מאיר פר אחד סגי ובעכו"ם פר ושעיר ואתא רבי יהודה למימר דכמנין השבטים צריך להביא ולדברי שניהם לעולם ב"ד מביאין ומשל צבור. וכן נראה ממה שכתב בפירוש המשניות וז"ל והלכה כר' יהודה במה שאמר קהל וקהל מביא ואותן הקרבנות נקראין פר העלם ושעירי ע"ז והלכה כחכמים והמעות שלוקחים (באם) [בהם] אלה הפרים והשעירים אמרו פר העלם דבר ושעירי ע"ז מתחלה גובין להם ואינם באים מתרומת הלשכה:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשפ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
