תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשפ״ג סימן ב׳

תשובה איברא דאנו עושין עפ"י שטרי מחילות הנעשות בערכאותיהם ואנו מצרפין בה ב' טעמים חדא דהוי בפלוגתא דפוסקים. ותו דדינא דמלכותא דינא שהרי מקפידים שלא יכתב שום שטר אלא בפני ערכאותיהם. ותו דרוב המחילות הנעשות בערכאותיהם באות מכח שטרות שנעשו בפניהם ובשעה שהלוה לו או שמכר לו בפניהם ע"מ שתהיה המחילה ג"כ בפניהם הוא וסבר וקביל. ותו דכבר נהגו בזה וכבר ידעת שהמנהג דבר גדול בדיני ממונות אבל טעם זה שכתב ריב"ש ז"ל לא עלה על דעתינו גם אין דעתי נוחה לקבל דאגב שטפיה כתב מחילות דא"כ הראב"ד לא הוה שתיק מיניה וגם בעל מ"מ היה מרגיש בקושיא כי לפי הנראה היא קושיא חזקה ולפיכך אני אימר שלא היתה כוונת הרב ז"ל בכל שטרי מחילות אלא באותם שלא מנו מעות בפניהם אלא שבאו לפניהם ואמרו תעידו עלינו שמחל פלוני לפלוני או מחלנו זה לזה וכיוצא בהם דכיון דלא יהיב זוזי קמייהו איכא למיחש דילמא מרעי אנפשייהו אעפ"י שאין צריך לא קנין ולא עדים. אבל אם היה חייב לו מעות ופרע לו בפניהם ואמר כתבו לי שטר שלא נשאר לו אצלי כלום ומחלנו זה לזה בזה לא דבר הרב ז"ל דמה לי אם מלוה לו בפניהם ומה לי אם יפרע לו בפניהם כיון דיהיב זוזי קמייהו לא מרעי נפשייהו תדע שכן כוונת הרב ז"ל שכתב וכן שטרי חוב והודאות וע"כ שטרי חוב של הודאות קאמר דאי בפנינו מנה כשרים הם כדכתב לעיל מינה וכן שטרי הודאות של מקח וממכר ומחילות נמי דקתני מחילות של הודאות קאמר. ומיהו כבר נהגו העולם לדון בכל השטרות העולים בערכאותיהם חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים לפי שידם תקפה על עצמם ואיכא סכנתא וכדאי הוא שמואל דאמר דינא דמלכותא דינא והרמב"ן והרשב"א ורוב האחרונים ז"ל שאמרו דבהא נמי שייכא דינא דמלכותא לסמוך עליהם במקום דאיכא סכנה ועל זה סמכו הראשונים שנהגו כן. והוי יודע דאפי' לפי המנהג לא לעשותו כדין שטר גמור לטרוף ממשעבדי אמרו שהרי הם בעצמם לא טרפי ממשעבדי אלא חשבינן ליה כאלו נכתב ונחתם בעדים ישראלים וז"ל הרמב"ן ז"ל אבל אם חסרו דבר מדרכי ההקנאות כגון מטלטלי אגב מקרקעי וכגון דאקני וכיוצא בהם אין דנין בהם לענין אותו דבר שחסר מהם ואם דבר הפוסלן הוא כגון שנתן לו מעות בלא אגב ושטרות בלא מסירה ובקני איהו וכל שעבודא דאית ביה פסולין לגמרי ואין דנין בהם כדיני עכו"ם שאין דינין של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהם כמה עדים אבל לדרכי ההקנאות לא עדיפי משטרות שלנו שאף העכו"ם במקומות הרבה בדינין חלוקים דנין אותם כפי מחלוקת חכמיהם ומנהגי המקומות ואין המלכים מקפידים אלא בהכשר השטרות בלבד עכ"ל. וכ"ש בארץ הלזו שיש להם מחלוקת גדולה בדיניהם ויש להם ד' פוסקים נקראים מדהיב: