תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשע״ז סימן ג׳

ולענין מה שכתב בפ"ו וז"ל וכל הרצחנין שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהם אם הרגן גואל הדם אין להם דמים. וקשיא טובא למה נאמין עד א' להתיר דמו של זה לגואל הדם וקרא כתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת ודקדקו ז"ל לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה משמע כי לכל הדברים עד א' לאו כלום הוא וכבר תמה עליו הראב"ד ז"ל. נ"ל שלא היתה כיונתו להתיר דמו בעד א' אלא כלומר שלא התרה בו אלא אחד אבל לעולם שנים היו רואים אותו. ומה שכתב שהרגו בעד א' כלומר בעדות שלם של א' דהיינו התראה או שהרגו בלא התראה כלל וכגון שלא שמע חבירו ההתראה שאם שמע לא בעינן שיתרו בו שניהם אלא אפילו א' מן העדים או אפי' אחר בפני עדים ואפי' אשה או עבד או אפי' שמע קול המתרה ולא ראהו הויא התראה אלא הבמ"ע כגון שהעד אומר אני התרתי והשני אומר אני ראיתי המעשה אבל לא התרתי בו ולא שמעתי התראת חבירי שנמצא שיש בכאן חצי עדות שלימה. כל זה כתבתי ליישב לשון הרב ז"ל ומ"מ לבי אומר לי שיש טעות סופר בלשון וכך צריך להיות שהרגו בעדים זה אחר זה וכו' וכיוצא בזה הלשון כתב בפרק ד' ההורג נפשות ולא היו שם עדים רואין אותו כאחד אלא ראהו האחד אחר האחר. וא"ת אם כן מאי שנא דהתם כונסין אותו לכיפה והכא נמסר דמו לגואל הדם. וי"ל דאם ברח ולא הכניסוהו לכיפה איצטריך לאשמעינן שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו וע"כ אתה צריך לתרץ דהא בעדים ולא התראה כתב למעלה שמכניסין אותו לכיפה והכא כתב שאין לו דמים. והנלע"ד כתבתי: