כללא דמלתא נצרף ספיקו של ר' ינאי עם ודאי של רב ור' יוחנן ור' אמי ונפסוק לקולא כספיקו של ר' ינאי וזה הלשון האחרון דרך ישר לפני איש לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל וליכא למינדא מינה. ולענין עיקר הדין הריא"ף ז"ל פסק כשמואל דמחמיר מכולהו והרמב"ם ז"ל פסק כחומרי דתלת אמוראי קמאי ובעל העטור פסק כרב דכסלע בכל מקום מציל חוץ מבית הפרסות ונ"ל טעמו של פסק זה דאית לן הלכתא כרב באיסורי ואית לן הלכתא כר' יוחנן לגבי רב ואית לן הלכתא כר' ינאי דרביה דר' יוחנן הוא וא"כ דל מהכא ר' יוחנן הוי פלוגתא דר' ינאי ורב אית לן למפסק כרב דהוי מלתא מציעתא בין מלתיה דר' יוחנן ור' ינאי. והרא"ש ז"ל פסק כר' יוחנן דמקל מכולהו. ואנן אית לן למיחש לדברי הרמב"ם ז"ל חדא דאתריה הוא ועוד שהוא מחמיר והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשע״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.