תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשל״ט סימן ב׳

שבועה שלא אוכל היום ואכל מינים הרבה אינו חייב אלא אחת. דסד"א מינים מחלקים לחטאות או למלקיות קמ"ל כיון דאכלן בהעלם אחד או בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת. ואפילו אמר שבועה שלא אוכל היום בשר ופת וקטניות ואכל הכל אינו חייב אלא אחת. לכאורה משמע שאם אכל פת לבדו או בשר דמתחייב והא ודאי ליתא מדלא קאמר ולא פת ולא קטניות כדכתיבנא לעיל ולא מחייב עד דאכיל לכולהו דמצי למימר לא היה בדעתי אלא על כולן ולא על כל אחד מהם לבדו וכתב בנדרים הלך אחר לשון בני אדם והאומר בלשון הזה דעתו ליאסר מכל אחד מהם לבדו א"כ כשאכל את כולם למה לא יתחייב על כל אחד מהם אלא ודאי האומר שלא אוכל פת ובשר וקטניות מצי למימר לא היה בדעתי אלא על כולם ולא מלקינן ליה אבל הוא יחוש לעצמו שאם היה בדעתו לאסור בכל אחד מהם לא יאכל אחד מהם ואם אמר שלא אוכל בשר ולא פת ולא קטניות ואכל אחד מהם מלקינן ליה אפילו שיאמר לא היה בדעתו אלא על כולם ואם אכל את כולם לוקה על כל אחת כדכתיבנא לעיל. וקא מיבעיא לי אם אמר שלא אוכל פת ובשר וקטניות ואכל אחד מהם ואמר בדעתי היה ליאסר בכל אחד מהם אי מלקינן ליה או לא וכן אם אמר שלא אוכל פת חטין ושל כוסמין ושל שעורים דקי"ל דלא לקי עד דאכיל לכולהו אם אמר בדעתי היה ליאסר בכל אחד מהם ואכל אחד מהם אי מלקינן ליה או לא. ומסתברא לי דמלקינן ליה דהא איכא פיו ולבו שוין ולישנא הוא דאתקלא ליה והוי כאלו אמר שבועה שלא אוכל פת ושלא אוכל בשר. ומנא אמינא לה מדפרכינן עלה דמתניתין שבועה שלא אוכל פת חיטין ופת שעורין וכו' ודילמא למפטר נפשיה מאחרנייתא קא אתי פירש"י אמאי חייב על כל אחת ואחת דילמא הא דפריש להו לאו לאפושי בשבועות קא אתי אלא למיפטר נפשיה בשבועה מדברים אחרים דאי אמר שלא אוכל סתם היה נאסר בכל המאכלים ע"כ וטעמא דאתי למיפטר נפשיה הא אי אתי לחיובי נפשיה בכל אחת ואחת ניחא מתני' דקתני חייב על כל אחת ואחת אע"ג דאכתי לא אסיקנא אדעתין טעמא דפת ופת לחלק ובתר מסקנא דגמרא נמי דשלא אוכל פת חטים ושל שעורים ושל כוסמין לא הוי לחלק הנ"מ דאמר דאתי למיפטר נפשיה מאחרנייתא אבל אם אמר דעתי היתה ליאסר בכל אחד מהם ודאי דמלקינן ליה אכל חד מינייהו. ואם אמר איני יודע בנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם. אבל אם אמר שבועה שלא אוכל פת חטים ולא של שעורים ולא של כוסמין ולא ולא לחלק הוא ולקי אכל חד מינייהו אפילו אמר שלא היה בדעתי ליאסר אלא בכולהו דומיא ושלא אוכל ושלא אשתה. וכולן מצטרפין לכזית. אכילה ושתייה נמי מצטרפין כיון דשתייה בכלל אכילה אבל אם אמר שלא אוכל ושלא אשתה אין אכילה ושתיה מצטרפין הואיל והם חלוקים לחטאות הרי הם כחלב ודם שאינם מצטרפים בכזית. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה וכו' הואיל ופירש וכו'. משמע דטעמא משום דלא הוה צריך לפרושי ופירש גילה דעתו שלא כלל השתיה בכלל האכילה וא"כ מי שנשבע שלא יאכל ושלא ילך למקום פלוני ואכל והלך לא יתחייב אלא אחת והא ודאי ליתא שאם אכל והלך לוקה תרתי דשתי שבועות הן וי"ל דלעולם בכה"ג מחייב תרתי אבל גבי שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ה"א דלא מחייב תרתי כיון דשתיה בכלל אכילה הוי כנשבע שלא יאכל שלא יאכל שני פעמים דשבועה בתרייתא לאו שבועה היא לכך הוצרך הרב לומר הואיל ופירש ואמר ושלא אשתה גילה דעתו שלא כלל השתייה בכלל האכילה וכו' ואין זו שבועה על שבועה וזהו שכתב ז"ל נמצא כנשבע על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. היה חבירו מסרב בו וכו'. בגמרא פרכינן עלה דמתניתין דתנן שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה חייב על כל אחת ואחת ודילמא אלו הוא דלא שתינא הא אחריני שתינא. ותו פרכינן כגון אלו הוא דלא שתינא בציר או טפי מהני שתינא. ותו פרכינן ודילמא מאלו לא שתינא הא אינהו גופייהו שתינא ומוקי רב אחא למתניתין במסרבין בו לאכול ובכל הני פירכי דפריך תלמודא שיילינן ליה ועושין על פי פירושו דקי"ל סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ואם אמר איני זכור דנין בהם להחמיר אבל לא להלקות. ומיהו אם לשון בני אדם ידוע כלל גדול אמרו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכן הדין בשבועות וזה דעת הרמב"ן ז"ל ומסכים למה שכתבתי לעיל. שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותה כיון שאכל ממנה כזית חייב שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה זה נוסחת הספרים שלנו. ולפי זה אין מקום למה שכתב הראב"ד ז"ל תמיה מה בין שלא אוכל לשלא אוכלנה וכי יש הפרש בין לשון זכר ללשון נקבה ע"כ שהרי מלת זו ומלת אותה לשון נקבה הם ואפ"ה כיון שאכל ממנה כזית חייב א"כ אין ההפרש משום לשון זכר או נקבה ושמא ספר משובש נזדמן להראב"ד ז"ל. והיה כתוב בו שלא אוכל ככר זה שלא אוכל אותה ולפיכך תלה בוקי סריקי ברבינו לומר שהוא מחלק בין לשון זכר ללשון נקבה ובוודאי שלא היתה זו דעת רבינו אפילו לפי הספר שנזדמן לו. וכתב ז"ל אלא שהפרש בין שאמר ככר זו לשלא אוכלנה שכזית מן הככר נקרא ככר אבל שלא אוכלנה משמע על כולה ועל כזית ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין מאי זה טעם כזית מן הככר נקרא ככר והלא הככר מונח לפניו ומצי למימר לא נתכוונתי אלא לכל הככר. ותו ק"ל כיון שלא אוכלנה משמע על כולה ועל כזית א"כ מאי איכא בין שלא אוכל ככר זו לשלא אוכלנה ונראה שכוונתו ז"ל שאם נשבע שלא אוכל ככר זו בין אם אכל ממנה כזית בין שאכלה כולה ולא התרו בו בין כל זית וזית אינו לוקה אלא אחת ואם התרו בו לוקה על כל זית וזית ממנה. אבל אם נשבע שלא אוכלנה אם אכל ממנה כזית לוקה ואם אכלה כולה לוקה שתים אחת משום שאכל ממנה כזית ואחת משום דאכלה כולה. ואם התרו בו בין כל זית וזית לוקה על כל זית וזית ולוקה נמי משום דאכלה כולה וכן נראה מפסקי הרא"ש ע"ש. ובעל בית יוסף לא הבין כוונת הראב"ד בהשגתו. גם מה שכתב בעל מגדל עוז דשלא אוכלנה איירי במסרבין בו לאכול לא נתיישב אצלי חדא דעיקר מה שתלוי חלוק הדין חסר מן הספר. ותו כיון דאיירי במסרבין בו מאי שנא היכא דנשבע שלא אוכל אותו שחייב על כזית ממנה ואם שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה והלא שתי הבבות צריך להעמיד במסרבין בו לפי דעתו. ותו דרבא הוא דאמר שבועה שלא אוכל ככר זו ומתניתין דדייקינן מינה כדרבא לא איירי במסרבין הילכך כי ניים ושכיב אמרה. וכוונת רבינו הוא מה שנראה מפשטא דסוגיין דגרסינן עלה דמתניתין שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה למה לי למיתני תרי לישני הא קמ"ל טעמא דאמר שבועה שלא אוכל והדר שבועה שלא אוכלנה דמשום הכי הוי שבועה על שבועה דכיון דנאסר בשבועה ראשונה על כזית הילכך שנייה לא חיילא דבכלל ראשונה היא אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה והם הם דברי רבינו והטעם דלשון שלא אוכל משמע שנתכוון לסתם אכילה האמורה דהיינו כזית אעפ"י שאמר אותה אבל אם אמר שלא אוכלנה לא נתכוון לאכילה האמורה בתורה אלא לאכילת הככר כולו וכן הבנתי מדברי רש"י ז"ל שכתב כדרבא דאמר אוכלנה משמע כולה אבל לא אוכל אסר עצמו בכדי אכילה ע"כ ומדכתב בכדי אכילה משמע סתם אכילה האמורה בתורה. והוי יודע דלאו דוקא שאכלה כולה אלא אפילו ששייר ממנה אלא ששייר פחות מכזית לאו שיור הוא וכן כתב הטור וגם רבינו סובר כן. אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת. היינו מתניתין דכתיבנא לעיל וטעמא דכיון שאמר שלא אוכל ככר זו נאסר בכל כזית ממנה וכי הדר נשבע שלא אוכלנה הוי שבועה על שבועה ולא חלה ואם נשאל על הראשונה חלה השניה כאשר ביאר הרב לקמן: