תשובה ודאי אין דעת הרב שבחצי שיעור מעורב לא יהיה בו איסור תורה דסוף סוף איסורא קא אכיל ולא משוינן ליה חולק על שאר המפרשים בלא טעם ומה שכתב מן החמץ עצמו לאו משום רישא נקט הכי אלא משום סיפא דקאמר ואעפ"י שאכל החמץ בעצמו אינו חייב כרת או קרבן אלא על שיעור שהוא כזית אבל רישא דכתב האוכל כל שהוא הרי זה אסור מן התורה אפי' מעורב קאמר והיינו דאצטריך קרא שנאמר לא יאכל דלא אשכחנא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל אלא באוכל חצי שיעור בעיניה אבל חצי שיעור מעורב לא אשכחנא לאו מפורש דפליגי ולפיכך מייתי קרא דלא יאכל לא יהא בו היתר אכילה דהיינו הנאה וכיון דאכיל ליה (בפי') [אפי'] ע"י תערובת הרי נהנה ואסור מה"ת וכמו שהנהנה מן החמץ בפסח אסור מן התורה לדעת רבינו כן האוכל חצי שיעור אפי' מעורב הרי נהנה ואסור מן התורה וזהו שכתב בסמוך ואעפ"כ אינו חייב כרת וכו' אע"פ שהחמץ בעצמו בעין ואיכא קרא דלא יאכל חמץ אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית וכו' משום דהך בבא דלעיל איירי כשאכל מן החמץ שיעור הרבה אלא שאכלו ע"י תערובת הוצרך לכתוב גם בזו הבבא שאע"פ שלא אכל אלא פחות מכשיעור בין אכלו בעיניה בין ע"י תערובת מכין אותו מכת מרדות ובמאי דכתיבנא מתורץ נמי דפשיטא דמכין אותו מכת מרדות מי גרע מאיסורין דרבנן והא לא קשיא כולי האי דהא דעשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה ומיהו במאי דכתיבנא אתי שפיר טפי:
תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתשט״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.