תשובות הרדב״ז חלק ה · חלק תתתרפ״ט סימן ב׳

תשובה מצדה דאותה דמעשר נמי תברא דכתב הנכנס לעיר ואמר מי כאן מוכר מעשר א"ל אני אינו נאמן אמר לו איש פלוני הרי זה נאמן ולוקח מאותו פלוני אעפ"י שאינו מכירו ואוכל על פיו. הלך ולקח ממנו ושאל לו מי כאן מוכר יין ישן א"ל זה ששלחך אצלי אעפ"י שהם כגומלים זה את זה הרי אלו נאמנין הרי זו כאותה של איסורי ביאה. אבל דקדקתי בלשון הרב וראיתי דבתרתי הני כתב נראין כגומלין זה את זה משמע שאינם גומלין ממש ומש"ה נאמנין כת"ק דמתניתין דפרק האשה. ומדקאמר האי לישנא משמע דס"ל דרבנן ור' יהודה בגומלין פליגי כאוקמתא קמייתא דגמרא ואפי' לפום לישנא בתרייתא לתרוצי דר' יהודה אדר' יהודה אייתינן אבל דרבנן אדרבנן לעולם צריכינן לתירוצא קמייתא בשכלי אמונותו בידו וכן כתבו התוספות. ובהך דמעשר כתב הרב שמא קנוניא עשו ביניהם ובלשון הזה רמז ז"ל תירוצא דבכלי אומנתו בידו איירי שאז נכרת הקנוניא דסתם חמרים למכור מביאין התבואה וכלי אומנותם בידם וה"פ שאני חמרים דכלי אומנותם בידם והדבר ידוע דלמכור הם באים והקנוניא נכרתומבוארת ולפיכך אינן נאמנין כנ"ל ליישב לשון הרב ז"ל.